*מכתבמפגר. go to hell*

רבתי עם אמיר. kind of. ואולי הוא יקרא את זה.

טוב. יש לנו ערסים בכיתה. איזה 10. ואמיר נורא מעוצבן מזה.

וגם אני מאוד מעוצבן מזה. לא מהערסים. מאיך שאמיר חושב. ואני יודע שהוא מעוצבן עליי כי אולי זה די מציק לו.

רבנו. kindof. רציתי לתת לו את האייסי של עמית. עכשיו עמית אולי נראה ערס, אבל הוא לא. והוא אמר שהוא רוצה מינימום אנשים ברשימה. זה שקוף שזה לא נכון. וגם כשירדנו במדרגות, בדרך הביתה הוא אמר 'שהכימטק זה לא מה שהוא ציפה' ושיש שם הרבה יותר מ 10 ערסים. עכשיו, אני התפשרתי על 20 (!) - אבל באמת שהצלחתי לספור רק 5. ומה שגם וונאבי זה מטופש. לאדע. אז עכשיו הוא מעוצבן וזה. מה שגם, כשירדו על רוני, שיושב לידו, רוני לקח את זה ברוח טובה וצחק - והוא עשה פרצוף. כאילו, באמת.

עדי. עדייייי! מורה לתנ"כ. פוסטמה רצינית.

טוב נו.. P:

יש שיעורים, כדאי לעשותם. התחפפתי.

הו כן! אני רוצה רוצה פרו!

תמוטו.