אני עובר למצב אופקי ומשתדל להתנמנם קצת, להחליף כוח לפני השידור החוזר של איסט אנדרס בחצות. בשלב לא מובחן אני מטה אוזן לתקתוק המתגוון של השעון שבחדר האמבטיה, כשבכל כמה רגעים נשמע לפתע מעבר החלטי של מחוג השניות. אחר כך הוא מתמתן, וחוזר חלילה. אפשר ממש לשמוע את הזמן במרחב. פעם כאן ופעם כאן. כלומר, העוצמה המשתנה של תנועת המחוג מחקה נוכחוּת של קולות רחוקים וקרובים במרחב (כפי שהם נתפסים אצל המאזין הסומא). זמן אליפטי, לתפיסתי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
