טוב לי? אלוהים על מי אני עובדת?
ויתרתי? על מי אני עובדת?!
כשעולות לי מחשבות לראש אני חושבת על דברים מזויפים, יותר מדי, עד כמה שאני כבר שבועיים מנסה לא לשים לב לדברים, לחייך, להגיד שהכל טוב ומצוין ושאני לא צריכה שום דבר יותר מזה...
אבל אני צריכה והרבה, הכל לא מצוין ומלבד הציונים "הטובים" שלי אני לא מקבלת דבר מעבר, אז מה זה שווה שהלך לי טוב במבחן? אז מה שווה ה100 או ה98 הזה אם הדבר היחיד שאני עושה זה ללמוד, ואם תשאלו אותי למה אז התשובה תהיה כדי לא לחשוב.
אבל אני בן אדם וזה מתפוצץ לי בפרצוף, כל פעם מחדש...
להיתמודד עם זה? איך? אני לא ידועת מה הצעד הבא, אני לא יודעת מה באמת המטרה או הסיפוק האמיתי.
ברגע שאני חושבת על משהו אמיתי הוא תמיד נראה לי כ''כ כואב.
כל הפגנת רגש בשבילי חולשה, כי אני מסוגלת להיות לבד, אני יכולה ורגש זו תלות בעוד מישהו.
וזה למה ה"אני אוהבת אותך" שלי לעולם לא נאמר עם רגש [או לעיתים מאוד מאוד רחוקות]. כן אני אהבתי, יותר מהכל למי שאמרתי את זה. פשוט ברגעים שאמרתי מחקתי את כל הרגש. הרשיתי לעצמי לאהוב כשהייתי לבד...
ואולי הדבר שאני הכי הרבה מצטערת עליו בעולם שאלו שבאמת אהבתי לעולם לא ידעו עד כמה.
אני יודעת שזה פסול, שזו טעות ורגש זו איננה חולשה.
אבל כדי לשנות את זה הפעם אני צריכה קצת יותר מאשר רק את עצמי...
כן הדבר שאני מפחדת ממנו יותר מכל זה להישאר לבד, ובגלל זה אני מכינה את עצמי מאז שאני קטנה שכשזה יגיע אני אתמודד. אבל בינתיים אני רק עושה צעדים גדולים יותר אל המקום הזה למרות שישנם אנשים שלצערי אני יותר מדי אוהבת...
ואולי הרגע הזה לעולם לא יגיע אבל עם כל מה שבדרך אני לא ידועת להיתמודד...
ניקול תודה רבה מותק :]
ואת צודקת הרי מתישהו צריך להיות טוב
*מחר עריכה*
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
