איזה כיף זה לקבל טלפון מהחבר שמספר בהתלהבות שהיום הוא סגר את הכרטיס טיסה שלו לארץ בחופשת כריסטמס. איזה כיף זה לדעת שזה בדיוק יום לפני היומולדת שלי ושהוא לא יהיה פה...

מצד אחד נורא בא לי להתעצבן עליו, וזה גם מה שעשיתי, כי מילא שזה ביומולדת שלי אבל להגיד לי "זה רק יומולדת" כשאני בוכה לו בטלפון זה נורא נחמד מצידו, אבל מצד שני הוא כל כך רוצה לנסוע לארץ ובאמת אין לו אפשרות אחרת, אז לא נורא, נחגוג ביום אחר או שבכלל לא, כבר לא ממש אכפת לי.

"לא חשבתי שתקחי את זה כל כך קשה"

"בכלל לא לוקחת את זה קשה, מה פתאום, למען האמת הדבר הראשון שעלה לי לראש היה 'איזה כיף, גם ככה לא רציתי לבלות איתו את היומולדת שלי'".

"נו באמת..."

"אתה באמת חשבת שלא יהיה לי אכפת מזה?"

"לא חשבתי שתכעסי..."

"חשבתי שאתה קצת יותר חכם מזה, אבל מצד שני גם חשבתי שקצת יותר אכפת לך ממני. מילא. לא כועסת עליך, רק קצת מאוכזבת, זה הכל, אל תדאג - יעבור לי. no big deal"

"הטיסה שלי בצהריים אז אני אוכל לבלות איתך את הבוקר! ואפשר לחגוג יום קודם, וכשאני אחזור"

"יש לך זמן פנוי באפריל? כי אפשר לחגוג את זה גם אז, או שבכלל לא אם לא יוצא".

יש זמנים שאני ממש שונאת אנשים, וזה אחד מהם.