ככה הוא כנראה פועל, הגוף שלי. מבין שאני אכריח אותו ללמוד גם אם אני אהיה היפר מתוסכלת אז הוא פשוט מכריז שביתה וגורם לי להרגיש כאילו לקחו אותי, ניקו איתי את הבית, סחטו אותי וזרקו אותי מהחלון.

עד 4 הייתי בספרייה בניסיון ללמוד, אפילו הצלחתי. רק שעל כל רבע שעה של למידה מוצלחת הייתי צריכה שעה הפסקה, אז ארזתי את חפצי וחזרתי אל ביתי, בדיוק בזמן בשביל להוריד את הג'קט ותוך כדי להזרק על המיטה ולהרדם. באמצע כמובן שכל העולם ואחותו החליטו להתקשר אליי ואפילו לא טרחתי להיות נחמדה לידיד שלי מהארץ שהתקשר כדי לענות לי על הודעת ה"אתה חי??" ששלחתי לו (אחרי ששמעתי שמישהו מהיחידה שלו נהרג). אז הוא כולו מופתע שזכרתי אותו (כי משום מה הוא ב-ט-ו-ח שאני אשת חייו ושאיתי הוא יתחתן בסוף) ואני רק נפנפתי אותו ב"אה, רק רציתי לבדוק אם אתה חי, נדבר בוויקנד במסנ או משהו כזה" וניתקתי. (תודו שהיה פה קומץ מחשבה טובה) חוץ מזה גם הבחור התקשר אליי ועד שמצאתי את הפאלפון המרגיז הוא כבר ניתק, משאיר אותי לקלל אותו (את הבחור, הפאלפון לא עשה כלום).

בשלב מסויים היה לי קר מדי וגיליתי ש6 וחצי אז קמתי כדי לגלות שכל הגוף שלי כואב ושהמסע מהחדר שלי לאמבטיה (שנמצאים אחד ליד השני) נמשך יותר זמן משחשבתי. הרמתי טלפון לבחור כדי לספר לו שחזרתי הביתה למות ולשאול אותו אם הוא רוצה משהו בירושה, הוא בתגובה הודיע שהוא נעלב בגלל שנשמעתי לא נלהבת כשהוא הזמין אותי לישון אצלו היום, אמרתי לו שגם אם היו מציאים לי עכשיו חופשת בקריביים סביר להניח שהתגובה שלי היתה אותו דבר. בשביל לעצבן דווקא הוא אמר לי שההומו והאהבלה באים אליו.(דמויות חדשות בבלוג, שניהם עובדים באותה חברה ישראלית שלא נגיד את שמה אבל בואו נגיד שעבודתם כוללת בעיקר את המשפט "ארזת לבד?". האחד הומו, והשניה פשוט מפגרת. כל כך מפגרת שכל פעם שאני שומעת את אדון בחור מדבר איתה אני תוהה אם המוח שלה בחופשת מולדת או משהו כזה. ). כמובן שזה לא מרגיז אותי בכלל, כי החשק שלו לראות אותם משתווה לחשק שלי לצאת מהבית ולנסוע עד אליו.

אז אני היום הכרזתי שביתה, אמנם יש מבחן עוד יומיים אבל הוא לא נחשב בציון, ועדיף למות יום אחד מאשר לגסוס במשך שבוע. עכשיו סביר להניח שאני אחכה שאבא יגיע כדי להדליק נרות ואז אומר שלום יפה ואפרוש לי לעולם החלומות עד מחר בבוקר.