Living the Parisian life. Champagne, Croissants and lots of French people. |
 כינוי:
בת: 40
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2003
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 9/2003
מה, אני לא מספיק ברורה?
כשאני מבקשת פעם אחת לא לקרוא את הבלוג שלי זה לא מספיק ברור? צריכים להגיד את זה כמה פעמים בשביל המסר המאוד מורכב הזה ייכנס למוח?
ואולי בעצם רק בעולם שלי "לא לקרוא את הבלוג" זה לא, אולי בכלל בשביל אחרים זו דווקא הזמנה לקרוא את הבלוג.
היה קשה להבין בפעם הראשונה שאני לא רוצה שתקרא את הבלוג?
מה אני צריכה לעשות? לפתוח בלוג חדש כדי שאתה תפסיק לקרוא את מה שאני כותבת?
ואתה עוד אומר שנכנסת לפה במקרה.
מילא, את זה אני עוד מבינה.
אבל אין כזה דבר לקרוא במקרה. כשמישהו קורא זה בגלל שהוא רוצה לקרוא.
"את לא צריכה לכעוס כל כך".
אני כן. מאוד אפילו. אמנם הבלוג שלי הוא לא פרטי, וכל מי שרוצה יכול לקרוא בו, ואולי עוד אנשים שמכירים אותי קוראים אותו ואני לא יודעת על כך, אבל ממך ביקשתי.
לא רציתי לכתוב על זה כי חבל לי לבזבז פוסט על מישהו שאיכזב אותי אבל בגלל שאתה בטוח תקרא את זה אולי ככה זה ייכנס לך לראש.
לא זה לא.
ו"קראתי במקרה" לא עובד עליי.
ממש לא.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
