Living the Parisian life. Champagne, Croissants and lots of French people. |
 כינוי:
בת: 40
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2003
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2003
"אולי העיניים יכאבו פחות, השפתיים יספרו..."
אני מנסה, באמת שאני מנסה אבל זה קשה.
הדבר הראשון שעשיתי היום כשפתחתי את העיניים היה לבכות. הרגשתי כל כך רע. נזכרתי בכל הבקרים שהתעוררתי לצידו.
אני מתגעגעת, כל כך מתגעגעת.
זה היום הראשון מאז שפגשתי אותו שלא דיברנו. אני מחזיקה את עצמי לא לשלוח לו הודעה לפאלפון כי צריך לתת לו זמן להתגעגע.
אני תוהה אם הוא בכלל חושב עליי, אם בכלל אכפת לו.
הוא בטח בדרך למסיבה עכשיו והפעם הוא יכול לעשות מה שבא לו. הוא יכול להתחיל עם מי שבא לו בלי להרגיש רע.
נמאס לי להתחיל לבכות סתם, בגלל שמשהו מזכיר לי אותו. והכל מזכיר לי אותו.
אני לא יודעת איך אני אחזיק ככה עד שאני שוב אדבר איתו.
What would I give to live where you are?
What would I pay to stay here beside you?
What would I do to see you smiling at me?
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
