לבלוג שלי לוקח שעות לעלות, מסתבר שהוא עמוס מדי. יותר מדי פוסטים של תמונות או משהו כזה.

נחכה שזה יעבור.

בינתיים אני סתם כותבת כי בא לי לכתוב וכבר כתבתי ביומנישי שלי את כל הפרטים הקטנים והאינטימים שרציתי לספר (לא שיש הרבה) ועכשיו אני פה, כותבת בלי שיהיה לי באמת מה לכתוב.

אמא הכינה קודם קרפ ואכלתי קרפ עם נוטלה וזה עשה לי מגעיל בבטן. לא אוהבת לאכול יותר מדי.

אני גם עייפה והכל בגלל השופינג.

הזכרתי כבר שאני ממש לא אוהבת שופינג?

חוצמזה שלא למדתי היום. פויה קליאו. זה אומר שמחר אני תקועה עם פיסיקה ועם כימיה וזה לא כיף בכלל. למען האמת זה מגעיל. זה אומר שאני אצטרך לקום מוקדם ולחרוש ואין לי עצבים לזה.

בחור הסס"ט (סקס-סמים-טראנסים, תתחילו לעקוב!) התקשר אליי היום. זה בהחלט משעשע אותי. מתי עברנו לשיחות טלפון?

בסוף נפגשים מחר.

שיהיה.

החיים שלי כל כך השתנו בחודשיים-שלושה האחרונים שזה מתחיל להפחיד אותי, אבל להפחיד בצורה טובה. לא יודעת איך להסביר את זה.

החדר שלי נראה כמו אחרי פיגוע וזה מטריד אותי. מה שהכי מטריד זה שגם אם אני רוצה לסדר, אין לי מקום לסדר את הכל ויש לי בעיה לזרוק דברים. אני קשורה סנטימנטלית לזבל שבחדר שלי. אולי אני אבקש מאחותי פשוט לקחת הכל ולזרוק. נראה כבר מחר.

אה ונזכרתי בפרוייקט הספרים שלי שבינתיים לא מתקדם והכל בגלל הארי פוטר. אני לא אוהבת ספרים כבדים מדי שאני לא יכולה לסחוב איתי בתיק כי אז אני לא יכולה לקרוא אותם במטרו ובמטרו הכי כיף לקרוא.

אולי אני פשוט אקרא שני ספרים בו זמנית?

לא אוהבת את זה. אני בלונדינית, קשה לי לעקוב אחרי שני סיפורים. אחרי זה אני מבלבלת בין שני הסיפורים ובסוף יוצא שאני לא זוכרת שום סיפור.

החיים שלי כל כך מתוסבכים.

אבוי.