"היי אמ רוצה לבוא לקלואי למסיבת האלווין?"

"אממממ אני אוכל ואתקשר אלייך"

אני לא מתכוונת ללכת. אני בכלל שונאת את האלווין.

אבל אני מרגישה רע.

שוב פעם אני מרגישה כאילו אני מבודדת את עצמי וזה מרגיז אותי כי כשאני בישראל אין לי בעיה לצאת, ללכת לאנשים, סתם להיות עם חברים.

ופה?

רוב הפעמים אני סתם אומרת שאין לי חשק לצאת, או שאני עסוקה.

אני אפילו לא יודעת למה, זה רק ללכת לקלואי.

אין לי כוח לאנשים, אין לי כוח למטרו, אין לי כוח לקור בחוץ.

כנראה שטוב לי לסגור את עצמי בבועה שלי. הרי זה מה שאני עושה כמעט כל הזמן.

ורק כשאני בישראל אני יוצאת ממנה.

אם לא בא לי לצאת, למה זה כל כך מטריד אותי?