חודש. כבר חודש שאנחנו לא ביחד וזה ממש אבל ממש לא נעשה יותר קל.

המון דברים קרו החודש ואני מרגישה כאילו עברה שנה ולא חודש.

אני בכלל לא מרוכזת בלימודים, כי הפרידה הזאת עדיין תקועה לי בראש. לא רוצה להפסיק לחשוב עליו. לא רוצה למצוא מישהו חדש. לא רוצה.

אני קוראת את הפוסטים שכתבתי ונראה לי כאילו כל החודש עבר בבכי. אמנם היו כמה רגעים קטנים מאושרים אבל בoverall זה היה חודש דיכאוני, יותר מדי דיכאוני.

המון שירי פרידה קיטשיים היגעו לבלוג, הגיעו לדיסקמן שלי, הגיעו למחשב שלי. כל החודש הזה הסתובב סביבו.

רק עמית עמית עמית.

לא טוב לי עם זה אבל זה מה שיש.

אם אני אתעלם מזה עכשיו ייקח לי הרבה יותר זמן להתגבר.

חודש חדש, דף חדש.

אולי עכשיו יתחיל להיות יותר טוב.