אני לא מצליחה להרדם. למען האמת, אני אפילו מנסה. המיטה שלי מלאה בקלסרים, ספרים, ניירות, בגדים, כריות, חתול ואין לי כוח להעיף כלום.

שוב עומד להגמר הסופשבוע ולא עשיתי כלום ללימודים. עברתי על השני שיעורים האחרונים בפיסיקה, חצי שיעור באנטומיה וזהו. I'm way behind אבל זה לא מפריע לי.

אולי בעצם זה כן מפריע לי אבל פשוט לא אכפת לי. לא אכפת לי כי יש לי דברים יותר חשובים בחיים מאשר הלימודים.

שוב פעם חלמתי עליו, אבל הפעם הוא לא היה שם. חלמתי שהייתי במסיבה ואז מישהו שם את You של ten sharp שתמיד מזכיר לי אותו. בהתחלה נורא התלהבתי ושרתי והכל היה יפה ואז פתאום התחלתי לבכות והלכתי להתיישב על איזו ספה. שירלי גם היתה שם והיא שאלה אותי מה קרה. אמרתי לה שזה בגלל עמית ושזה תמיד בגלל עמית ואז התעוררתי.

אבא טס לארץ מחר וכולי קנאה. הייתי נותנת הכל כרגע בשביל לנסוע. הכל. בחיים שלי לא התגעגעתי למשהו כל כך הרבה וזה כל כך כואב. אפילו לא רע לי פה. אני פשוט לא מסוגלת לחיות יותר עם כל הגעגועים האלה.

אני כל כך מרגישה רע כי זה הדבר היחיד שאני מדברת עליו. לכולם כבר נמאס ממני וגם לי נמאס ממני.

אני כבר שעות מסתובבת פה בישראבלוג ונתקלתי בזה.

וזה כל כך מתאים לאיך שאני מרגישה עכשיו...