השעה 8 בבוקר, אני מתעוררת במחשבה שאני אספיק לעשות תמונות פספורט ולחדש דרכון כי אני מתחילה לעבוד רק ב11 והיום אני עובדת ליד הבית.

השעה 8 וחצי, הבוס שלי מתקשר אלי ושואל את השאלה המפגרת "הערתי אותך?" עניתי לו שלא, כי באמת הוא לא העיר אותי, אבל הוא לא האמין לי. הוא שאל אם אני אוכל להיות ב10 בעבודה. אחר כך הסתבר שאני גם נאלצתי לסגור את החנות לבד, מה שאני ממש שונאת לעשות כי זה גורם לי חרדות כל הלילה כי אני מפחדת לשכוח משהו.

משום מה הבוס שלי בכלל בזמן האחרון התחיל לחשוב יותר מדי שאני מספיק אחראית לפתוח ולסגור חנויות. לא בריא הקטע הזה. מזל שעוד חודש אני מתעופפת.

מהצד שלו הבחורון מצא מישהי שתשכיר את הדירה לחודש, וכמובן שהוא הכריז עליי כעל האחראית לטפל בנושא הזה אז אני אמורה מחר לנסוע אליו לסדר את הבית ובכלל אני מהבוקר עושה טלפונים לאיזה אחד שעובד באלעל והוא מכיר את הבחורה שבכלל אין לי מושג מי היא ומה היא. נקווה שהיא נורמאלית.

אגב מתעופפת (כן, זה היה בפסקה הקודמת אבל לא נורא) ב27 בלילה אני אהיה במטוס בדרכי לארץ הקודש, שם בתקווה יחכה לי הבחור שלי בשדה תעופה, ואם לא הוא אז מישהו אחר.

בסוף הוחלט ששבועיים בישראל יכולים לעשות לי רק טוב, במיוחד לאור העובדה שהתקבלתי (!!!!) ללימודי רוקחות באוניברסיטה שרציתי (זאת שקרובה לבית שלי, ולא זאת שצריך לנסוע שעה וחצי בשביל להגיע אליה) ואני מלאת מוטיבציה ללמוד את זה.

להגיד לכם את האמת, נראה לי שזה יתאים לי הרבה יותר מרפואה.

גם בגלל שכמו שהבחור שלי טרח לציין, אני סטרילית מדי בשביל לגעת בדברים מגעילים, ובתור אחת שלא מסוגלת לגעת בצנצנת במקרר שיש בה משהו שאני לא אוהבת (לדוגמא - זיתים) כנראה שגם קיא ודברים כאלה לא ממש ישעשעו אותי.

חוצמזה, אני אוהבת כימיה, מאוד אוהבת, השנה גיליתי את זה שכימיה זה בעצם כיף כשמבינים ובאמת מעניין, אז מה יכול להיות יותר טוב מללמוד רוקחות?

הנאחס היחיד זה שלומדים מתמטיקה, ואני ומתמטיקה לא מסתדרים ביחד ב-כ-ל-ל, אבל הבחור הבטיח לעזור לי כי הוא טוב בשטויות האלה.

אז בינתיים המצברוח טוב, החיים די יפים, וסופרים את הימים עד הנסיעה לארץ!

חופש, HERE I COME!