כבר שבוע שלם (כולל יום ראשון!) שאני עובדת. סיוט לגמרי. היום בכלל פתחתי את החנות ולא היתה לי הפסקה כי לא יכלו לבוא להחליף אותי. דפקתי את הראש בקיר רוב היום, ובשאר פשוט קראתי ספר כי היה לי משעמם.

הבחור מצידו עבר היום את הניתוח שכבר שנה שלמה הוא מנסה לעבור. הגיע הזמן. הבעיה היחידה היא שעכשיו אסור לו לסחור יותר מ5 קילו במשך שלושה חודשים, מה שאומר שאני אחזור עם כל הדברים שלו ואקבל קילה משל עצמי. לא נורא.

ביומיים האחרונים אני מדברת עם אמא שלו יותר מאשר איתו כי היא תמיד עונה לי והיא מדברת הרבה, אבל היא חמודה וזה טוב לעשות רושם טוב.

מעבר לזה החיים שלי כל כך משעממים, אבל כל כך.

אני עובדת, עובדת ועובדת ובדרך סופרת את הימים עד החופש (עוד 20 ימים אם זה מעניין מישהו).

וקר פה, כאילו אוקטובר. היום יצאתי עם ג'קט והיה לי ממש קר. אני לעולם לא אבין את הקיץ פה. הוא אף פעם לא רוצה להגיע.

אה! וקיבלתי צמיד לאנס ארמסטרונג, אז עכשיו אני סופר מגניבה עם צמיד צהוב.

אני אשתוק עכשיו כי חבל לשעמם אתכם סתם.

לילה טוב