דיברתי עכשיו עם הבחור המון זמן בטלפון. נראה לי שעתיים בערך.

היה כיף.

אנחנו די דומים. בכלל, תמיד מצחיק כמה שישראלים בחו"ל חושבים אותו דבר. דיברנו סתם על החברים בארץ ועל זה שאנחנו מזניחים את החברים פה, דיברנו על הצרפתים ועל כל מיני שטויות כאלה.

אם היה לי כוח הייתי מתלבשת ונוסעת אליו אבל אין לי כוח ומחר יש לי ללמוד אז נוותר.

חשבתי על עמית היום.

נורא התחשק לי להתקשר אליו וממש לא ברור לי למה.

אין לי מה להגיד לו, אני לא רוצה לדבר איתו בכלל, אני בשלב של כמעט שנאה (כי שנאה זו מילה חזקה מדי) כלפיו אבל התחשק לי לשמוע את הקול שלו.

קראתי כמה קטעים מהיומן שלי, דברים שכתבתי אחרי שנפרדנו וזה החזיר אותי לתקופה שהיינו ביחד.

היה לי כל כך כיף.

אם הייתי יכולה הייתי חוזרת על הכל.

I won't forget you, I won't regret you, I won't forgive you, anymore no more.

לוקאס עף מהסטאראק היום.

הוא נראה דווקא שמח לצאת אז לא נורא.

כך נעלם לו עוד חתיך ממסך הטלוויזיה.

דמט.