Living the Parisian life. Champagne, Croissants and lots of French people. |
 כינוי:
בת: 40
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2002
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 12/2002
Bubble burst
עכשיו שאני סוף סוף הפסקתי לבכות (בערך) ושנגמר היום הזה, בואו נראה מה היה.
בבוקר בשיעור צרפתית זאת שיושבת לידי (לא יודעת אפילו איך קוראים לה) אמרה לי מזל טוב וקלואי שלחה לי הודעה לפאלפון (חמודה, היא חשבה שאתמול היתה היומולדת שלי והיא שכחה). כשחזרתי הביתה משיעור צרפתית הלכתי עם אבא להרשם לחדר כושר, זה שרשם אותי היה ממש חמוד, אמר לי מזל טוב והביא לי הזמנה מתנה (כי בדר"כ מקבלים רק הזמנה אחת) . סתם זה היה נורא נחמד. כיף שאנשים שלא מכירים אומרים לך מזל טוב.
אחרי זה חזרתי הביתה וגיליתי שפה, פה ופה כתבו לי ברכות. חוץ מזה שהמון אנשים באיי סי קיו שלחו לי מזל טוב.
נחמד לדעת שלאנשים שאני לא מכירה אכפת יותר מאשר לחברים טובים שלי.
אחר כך הלכתי עם אבא לFnac. קנינו כמה דברים לאמא ואני בחרתי טלוויזיה.
חזרתי הביתה, ראיתי את הפרק של הכי גאים שיש שהקליטו לי מיום שבת (היה את הפרק של היומולדת של מייקל, כמה אירוני) קיבלתי הודעת מזל טוב מקים ואז מוד התקשרה אליי. מסתבר שהיא באה לפריז לחופש אז נפגשתי איתה ועם קים, סתם ישבנו בבאר ברזילאי, היה נורא נחמד. המשקה האלכוהולי (החוקי) הראשון ששתיתי!
חזרתי ברבע ל8 הביתה, בת דודה שלי השאירה לי הודעה בטלפון ושלחה לי אימייל.
די התבאסתי שאף אחד עוד לא התקשר אליי אבל חשבתי שכנראה ייתקשרו יותר מאוחר ובאמת התקשרו. או יותר נכון התקשרה.
היחידה שהתקשרה אליי היתה רינה. ידעתי שהיא תתקשר. אני פשוט מתה על הילדה הזאת!
למען האמת גם לא ציפיתי שאחרים יתקשרו אליי. רחל, שירלי וקרן בצבא אז אני מבינה שלא יצא להם להתקשר.
הילה לא התקשרה אליי. היא אפילו לא שלחה אימייל.
אחת מהחברות הכי טובות שלי (או שאולי כדאי שאני אגיד לשעבר) פשוט התעלמה מהיומולדת שלי.
אם קודם יכלתי להתעלם מהעובדה שהיא לא התקשרה אליי פעם אחת מאז שחזרתי, אפילו לא כדי להגיד לי שבסוף היא לא באה לפריז אלא נוסעת ליוון, על היומולדת אני לא יכולה לסלוח לה.
בדר"כ אני סולחת לאנשים בקלות אבל על זה אני פשוט לא יכולה לסלוח לה. אולי אתם חושבים שאני מגזימה וסתם לוקחת את זה יותר מדי קשה אבל היא באמת פגעה בי. אני מצפה מחברים טובים שלי להרים טלפון או אפילו לשלוח לי אימייל להגיד מזל טוב, אם אנשים שאני לא ממש מכירה יכולים להשקיע 10 דקות מחייהם ולכתוב לי ברכה למה מישהי שהיתה חברה טובה שלי במשך כמעט 6 שנים לא יכולה לעשות אפילו את המאמץ הקטן הזה?
אפילו לא אכפת לי שהמושבניק לא התקשר אליי, אני רגילה להתאכזב ממנו. אני פשוט מצפה ליותר מדי ובסוף פוגעת בעצמי.
אני מתארת לעצמי שיהיה לה תירוץ טוב. תמיד יש לה תירוצים. זה כל מה שהיא יודעת לעשות, להמציא תירוצים.
היא מגעילה אותי.
לא שווה אפילו שאני אבכה בגללה. מישהו אמר לי פעם שבנות לא שוות שיבכו בגללן (טוב נו, הומו מה אתם רוצים?). הוא צדק.
אז למה אני בוכה?
אולי בגלל שניפצו לי את הבועה, שוב. זה קורה יותר מדי בזמן האחרון. הכל נראה כל כך הזוי, כאילו תלוש מהמציאות. אני מרגישה כאילו אני מסתכלת על החיים שלי מהצד ולא באמת חיה אותם.
זה רק סרט.
והחברה הכי טובה שלי לא אמרה לי מזל טוב.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
