כרגיל, כל התיכנונים שלי ללמוד בסופשבוע נעלמו.

אתמול נשכבתי על המיטה לנוח חצי שעה ונרדמתי ל4 שעות. היה מאוד כיף רק שהתכנון שלי לסכם את מערכת הדם באנטומיה לא ממש יצא לפועל והחלטתי להשאיר את זה להיום.

טעות.

ב11 וחצי הבחור התקשר אליי ועקב שיעמום וחוסר עייפות נסעתי אליו, שלפחות אני לא אשתעמם לבד.

היה כיף. (יותר פירוט מזה לא תקבלו )

ב6 נרדמתי והייתי צריכה לקום ב10 כי אמא החליטה לסחוב את המשפחה לתערוכה. דווקא קמתי עם המון אנרגיה והסתובבתי ברחבי בית הבחור מתארגנת ומזמרת לי את Slow של קיילי תוך כדי כמה רגעי ריקוד.

הבחור נורא השתעשע מהעניין, הוא לא רגיל לראות אנשים קופצניים על הבוקר.

התערוכה היתה פאקינג משעממת, היו יותר מדי אנשים ואני לא אוהבת יותר מדי אנשים. הסתובבתי עם אחותי בתקווה שהיא תסביר לי כל מיני דברי אומנות וניסיתי להשמע חכמה כשדחפתי כל פעם סוריאליזם, אקספרסיוניזם ושלל מילים שחלקן המצאתי וחלקן אחותי אמרה לי. אני בטוחה שאנשים שהיו לידי חשבו לעצמם שאני נורא אינטיליגנטית ומבינה באומנות.

אח"כ הלכנו למסעדה ועכשיו אני בבית. משאירה את עצמי ערה כדי שאני לא אשאר ערה כל הלילה.

זה לא בריא כל האושר הזה שמקיף אותי ב3-4 ימים האחרונים.

אין לי שום סיבה להיות מאושרת אבל משום מה כל בוקר אני קמה עם חיוך ומסתובבת עם חיוך כל היום.

לא בריא, אני אומרת לכם. זה לא בריא.

כמה פעמים ספרת עד עשר ושום דבר לא קרה?

אני מניחה שהרבה פעמים.

חבל שאי אפשר ללכת עירומים?

דווקא לא חבל. קר מדי בחוץ בשביל ללכת ערומים.

נסעת פעם בקו 5 בדרך אל הים?
ממש לא. (קו 5 נוסע לים בכלל?)

אתה זה התחפושת ובפנים אדם אחר?

פילוסופי משהו.