אחרי שכולם זילזלו בי שיש לי סארס כשזה כבר לא אין, זה חוזר (ובגדול?). בדיוק בחדשות דיברו על חזרתו של הסארס ואני הודעתי לאמא שאני כנראה מחזירה אופנות.

היא מצידה אמרה שזה מדאיג אז אמרתי לה שלא תדאג כי הסימפטומים שלי הם לא באמת של סארס. היא בתגובה אמרה שלא אכפת לה ממני אלא מזה שאבא שלי נוסע להונג קונג, ארץ הסארס. אמא אוהבת יש לי.

אם כבר מדברים על המשפחה הלא משהו שפויה שלי היום אמא שלי נסעה לבקר את סבתא וכרגיל יש לה נטייה להודיע לנו כל שניה איפה היא (אני בדרך למטרו, אני במטרו, אני יצאתי מהמטרו) אבל אבוי! היום היא לא הצליחה להשיג אותנו. מה היא תעשה?

כמובן שהיא לא איבדה את עשתונותיה, היא התקשרה לאבא שלי שנמצא בארץ והוא התקשר אלינו להגיד שאמא שלי בדרך הביתה.

משפחה מפגרת.

עכשיו אני בטוחה שאני מאומצת, למרות שאני בלונדינית, אין מצב שאני עד כדי כך דפוקה.

אניוויז, החיים שלי מתחילים להראות כל כך משעממים.

הכל כבר נעשה ריטואל מסויים. קמים בבוקר, מעיפים את הבגדים מהכיסא, את השטויות מהשולחן, לומדים, מתייאשים, עושים מיליון ואחת דברים שכמובן נורא חשובים (לסדר את החדר, לסדר אלבומים, להוציא לחתולים שלי פרעושים וכו') ואז הולכים לישון בתקווה שמחר תבוא המוטיבציה.

זה כל כך מתסכל ומשעמם. באמת משעמם. כל היום עבדתי על הלב ומערכת הדם ובתור הפסקה קראתי את מה שסיכמתי אתמול על מערכת העצבים. זה משעמם, אבל זה הרבה פחות משעמם מהתא (שכבר כמה ימים אני מנסה לסכם לי את הDNA replication ו-RNA Translation אבל אני פשוט מתעצלת כי כבר עשיתי את הכל בתיכון וזה בכלל לא נושא מרגש).

עכשיו בכלל יש לי ללמוד עצמות. היפ היפ הוריי.

הניורון היחיד שלי יתאדה בסוף, אני אומרת לכם. מסכן, אני מעמיסה עליו יותר מדי.

אתמול לפני שהלכתי לישון ראיתי תוכנית על ישראל. משום מה תמיד בשעות הקטנות של הלילה יש תוכניות על ישראל ותמיד יוצא לי לראות אותן ולהשתעשע.

בהתחלה תהיתי מתי עשו את התוכנית כי משום מה לא זיהיתי שום חנות בשנקין, אחר כך כשהתעמקתי קצת בבגדים של האנשים הבנתי שאין מצב שזה עכשוי כי לא היתה בחורה אחת עם מכנס מתחת לפופיק ומה הסיכוי שבשנקין לא תמצאו בנות מהלכות עם החוטיני בחוץ?

לפי התוכנית אנחנו מדינה של סמים. רק סמים. אנשים מעשנים ג'ויינטים ברחובות, הם הלכו לאיזה בית של כמה צעירים וכמובן שברקע היתה מוסיקת טראנס בפול ווליום וכולם היו שפוכים על הרצפה, מעבירים ג'ויינטים כשמסביבם באנגים והמון אוכל.

נו, there's nowhere like home.

אה, חוץ מסמים הם גם צילמו יותר מדי פריחות עם הבטן בחוץ מה שבטוח היה גורם לי לבטל כל נסיעה לארץ, אם לא הייתי רגילה כבר למראות המזעזעים האלה.

ברגע שהם התחילו לדבר על דתיים כיביתי את הטלוויזיה כי כבר היה 2 וחצי בלילה וזה באמת לא היה מעניין יותר.

כולם נטשו אותי לניו יירז, איזה מבאס.

חברה שלי בקוריאה, השניה בארה"ב, שיילה נסעה לאיטליה, הבחור בסקי וכו'...

נשארתי לבד עם הסיכומים שלי. איזה פאקינג שיט.

לא שזה באמת כזה משנה, כי גם ככה אין לי עם מי להתנשק אבל זה מפתיע מישהו?

ברור שלא.

אני חוזרת ללמוד.

אתם לא צריכים לבכות. באמת שלא.