(אני לא באמת פה, זו סתם אשלייה אופטית, אני בעצם לומדת)

אמרתי ואומר זאת שוב - ללמוד בבית זה סיוט.

לא רק שיש לי אמא ואחות שנכנסות כל שניה לחדר ואלפי פיתויים (לא אלפי, רק המחשב. מזל שבטלוויזיה אין מה לראות) אלא שאם אני אמשיך ללמוד בבית אני גם אעלה 30 קילו עד המבחנים וזה בכלל לא משעשע אותי.

כשאני בספריה אני בדר"כ מתעצלת ללכת לאכול (נו ללכת לבניין השני וכל הבלגאנים האלה) אז יוצא שאני אוכלת בבוקר לפני שאני יוצאת ואוכלת בערב כשאני חוזרת ובאמצע רק איזו קלמנטינה אחת או שתיים. אבל עכשיו שאני בבית אני לא מפסיקה לאכול.

ארוחת בוקר, ארוחת צהריים, ארוחת 4 (אני ממש חוזרת לילדות), ארוחת ערב וכמובן שבאמצע המון שטויות ושוקולדים (שאני בכלל לא אוהבת אבל הלימודים מדרדרים אותי).

ממחר אני חוזרת לחדר כושר אחרת במקום להיות כוסית על בקיץ אני אהיה פרת-על וזה בכלל לא חביב.

מילא רק להכשל, אבל להכשל עם 30 קילו נוספים?

אני הולכת לאכול (ארוחת צהריים, מה אתם מסתכלים עליי ככה?)

לאן את/ה מתכננ/ת לצאת בסילבסטר?
אין תיכנונים.
אני מסכנה ובודדה וכל החברים שלי מפוזרים ברחבי העולם.

את/ה יוצא/ה לאן שכולם יוצאים או רק את/ה והחבר'ה הקרובים?
אמרתי לכם כבר - אין חברים אז אין לאן לצאת.

את/ה מתכננ/ת לשתות או לעשות שמח בצורה אחרת?
במקרה הטוב אני אקח בקבוק שמפניה, אסתגר בחדר שלי ואשתה עד אובדן חושים (שזה בערך כוס וחצי. זה עצוב, אני יודעת).


יש תיכנון לנשק בנאדם מסויים בשעת האפס?
ברור שלא.
אף אחד לא חושק בי בגלל החור ביד, חוצמזה אני אדביק אנשים בסארס.
(נו, פשוט אין לי עם מי, טוב?!)

באיזה מצב את/ה חושב/ת שתחזור/תחזרי הבייתה?
(אני לא חוזר/ת הבייתה, יסחבו אותי עד למיטה, מאושרת עד הגג וכו')
אני כבר אהיה בבית אז זה לא כזה משנה.