לפני שאני מתחילה במסורת סיכום השנה בבלוג (מה זה מסורת, פעם אחת וכבר הפכתי את זה למסורת) הבא נראה אם עמדתי בNew Year's Resolutions שהצבתי לעצמי שנה שעברה:

- לרזות 5 קילו עד הקיץ כדי להיות רזה וכוסית.

איזה 5 קילו ואיזה כוסית. אני חייבת לציין להגנתי ש5 קילו היו מביאים אותי למצב אנורקסי ואתם לא רוצים את זה.
- לעשות נזם

ויתרתי, כי מספיק לי פירסינג אחד ולא היה לי השנה רגע טירוף אחד שגרם לי לרצות להחזיר את הדבר הזה לאף שלי
- לעשות עגיל בפופיק (רק אחרי שאני אהיה רזה וחטובה כמובן...)

עשיתי! עשיתי! ולא נעשיתי רזה וחטובה אבל יש לי פירסינג חמוד בפופיק ואני נורא אוהבת אותו
- להפסיק להתאהב באנשים שאני לא יכולה להשיג

הפסקתי להתאהב בכלל אז אפשר להגיד שהצלחתי לעמוד בזה
- להפסיק להיות אובססיבית לגבי המושבניק

עבר, פאסה, נגמר ואוי, כמה שהייתי פאטתית.
- לקרוא לפחות ספר אחד בחודש.

חה. רייט. תראו את הפרוייקט 100 ספרים שלי שלא זז.
- להתחיל ללמוד רפואה.

זה לא היה כל כך קשה כי זה לא שהיה לי תיכנון אחר לשנה הזאת.
- להפסיק להיות בדיכאון מדברים דפוקים.

אה? לפעמים אני לא מבינה את עצמי.
- ללמוד להעריך את מה שיש לי.

אפשר להגיד שכן.. האמת שאני מתחילה לעשות את זה רק עכשיו...

ועכשיו אפשר לגשת לסיכום שנה, כי זה נורא כיף לסכם לעצמי את החיים ולראות כמה לא עשיתי כלום בשנה האחרונה (אתם יכולים לראות את זה גם כתקציר לבלוג שלי... מן cliffs notes לבלוג שלי)

ינואר- מתחיל מעולה. חוץ מפעם ראשונה שלג, דאגות בקשר לאוניברסיטה וכמה מבחנים לא היה כלום.ג'יז, אפילו אני השתעממתי מלקרוא את הפוסטים שכתבתי בינואר. איך עבר חודש שלם בלי לעשות כלום?

פברואר- הכרתי את שיילה והיה לי נורא נחמד וכיף כי היא באמת ילדה חמודה ומוזר לי שאני מכירה אותה כבר כמעט שנה.. אני ממש מרגישה כאילו אני מכירה אותה כבר שנים. גיליתי את איינזלי והכרזתי שהוא יהיה בעלי בעתיד, אחותי נסעה וחזרה ממיאמי עם  כמה מתנות: מגוון תחתונים חדשים והמון סוכריות (נו, בדיוק שני הדברים שאני הכי אוהבת בעולם), פירסמתי תמונות מזעזעות של הפופיק שלי, אז כשהוא היה עוד חסר חור וקישקשתי הרבה יותר מדי על הפירסינג הזה, ממש כאילו זה קעקוע שאי אפשר להסיר.

מרץ - עשיתי פירסינג! עשיתי פירסינג! ומאז הבלוג שלי מוצף בתמונות פירסינגים רבות. חוצמזה, חצי חודש המחשב שלי מת ולכן לא היו הרבה פוסטים ובגלל שזה רק סיכום בלוג אני לא אטרח ללכת לחפש את היומן שלי כי אני בטוחה שדיברתי רק על המושבניק ועל הפירסינג שלי.

אפריל- איינזלי עזב את הפיימאקדמי. איזה עצוב וטראגי, מרוב שזה היה טראגי הקדשתי לזה פוסט. מאז אגב, הוא גם די נעלם. היה סדר פסח ענק אצלנו בבית עם הצד היותר איכותי של המשפחה (האלג'יראים, יש להם אוכל הרבה יותר טעים). נרשמתי לdriving school ולא, עדיין אין לי רישיון. כל כך הזנחתי את זה. אפילו תיאוריה עוד לא הוצאתי דמט. גיליתי שאני76% לא מופקרת אבל אז הייתי תמימה וחסודה. עכשיו קצת פחות. גם גיליתי שאני אמות ב11.5.2061, כנראה מסרטן (אורי! שלא תגיד שאני ממציאה סתם תסמינים!) מה שמשאיר לי לא הרבה זמן לחיות. היה סארס! סארס! וכולם דיברו רק על סארס! התמונה החודשית של הפירסינג, והכי חשוב - מצאתי את השיר המקדוני שאני כל כך אוהבת וכולם כל כך שונאים!

מאי- מצאתי בעל חדש, הפעם נסיך איטליה. לצערי, הוא התחתן מתישהו לא מזמן עם אחת מכוערת לגמרי. נו מילא, הפסד שלו. היו המון שביתות במטרו מה שגרם לי ללכת יותר מדי פעמים מהבית שלי לאוניברסיטה (50 דקות הליכה) וזה לא היה נחמד. שוב פעם מבחנים, התחלתי את פרוייקט 100 ספרים ב385 ימים. כפי שזה נראה עכשיו זה לא הולך לקרות. ירדתי סופית מהמושבניק הסברתי לכולם שקליאו זה לא צ'לו ובכלל החלפתי כינוי (זה קרה יותר מאוחר אבל לא נורא), אישתו של בן דוד שלי ילדה והכי הכי חשוב - הורידו לי את הגשר!!! 

יוני- פירסמתי פוסט תמונות ראשון שחושף יותר מדי , תמונה חושפנית 2, עברתי את המבחנים בציונים טובים, עוד חלקי תמונות ואחרי כל התמונות האלה נסעתי לארץ!! הייתי במצעד הגאווה (בחוטיני ודגל ), פגשתי את המושבניק וגיליתי שהוא נורא מכוער וזהו. התחיל הקיץ!

יולי-  מצאתי לי טייס מחמד שזרקתי אחרי שבועיים, נסעתי למושג ליותר מדי זמן והתפגרתי, הילה עיצבנה אותי ופגשתי את עמית.

אוגוסט- לא כתבתי פה בכלל אבל בסיכום הייתי עם עמית, הייתי עם עמית והייתי עם עמית. 7\24 והיה לי הכי מושלם בעולם. למעשה, זה החודש היחיד שאני באמת רוצה לזכור מכל השנה הזאת.

ספטמבר- חזרתי לפריז ו"נפרדתי" מעמית. זה בהחלט הדבר הכי קשה שהייתי צריכה לעשות. למען האמת, כשאני קוראת את הפוסטים שכתבתי אז זה רק גורם לי להתגעגע אליו עוד יותר. הרבה זמן לא היה פוסט פירסינג אז שמתי פה תמונות של העגיל החדש שהחלפתי. כמעט הייתי בהיריון אבל בסוף התברר שזה בכלל מונו וגם הגיע סינוסיטיז שהביא אותי לבית חולים עם כאבי תופת (אבל היה לי ממש כיף ונחמד שם, בבית חולים) התחלתי ללמוד וכמובן שהקשר ביני לבין עמית מתחיל להעלם מה שגרר שוב המון בכי, והפעם בגללו. אגב, גם גיליתי שכתבתי בטעות את השם שלי באחד הפוסטים ואף אחד לא הגיב. נה לכם. הפסדתם.

אוקטובר- אני ועמית נפרדנו, סופית ולי נמאס מהעיר המגעילה הזאת. בכי בכי בכי, דמעות דמעות דמעות. פוסט תמונות חושפני again, פוסט תמונות מהילדות, פגשתי את הסס"ט בוי (סקס-סמים-טראנסים לאלה שלא עוקבים) והיה לי נורא נחמד עד שהוא נסע, בערך 3 שבועות אח"כ, קניתי חצאית כוסיות ודיגמנתי לכם אותה, קיטרתי המון על הצרפתים והאוני', גיליתי שאני אכשל השנה ואני בטוח אצטרך לעשות אותה שוב, התקשתי לעמית, שבועיים אחרי שנפרדנו כי הוא היה ממש חולה ורציתי לדעת מה קורה איתו, ניתחתי עכברוש בביולוגיה, נעשה לי חור ביד שישאיר לי צלקת לנצח ובגללו אני לא אהיה נחשקת ולא אתחתן (אגב, החור היה אמור להסגר כבר והוא עדיין לא בדיוק נסגר מה שמצריך ממני ללכת שוב לרופא) ולסיכום - זה היה החודש הכי מסריח בכל השנה הזאת. חודש מגעיל. מגעיל מגעיל מגעיל.

נובמבר- איכשהו ומתישהו נעשיתי מאושרת. לא ברור למה, לא ברור איך אבל נעשיתי מאושרת. העלייה שאחרי הירידה. אני מכירה את הבחור ושוב נורא נחמד לי. הגעתי למקום שני בתחרות הבלוגרית הסקסית, גדלו לי הציצים (זה אירוע שחייבים לציין!) והיה לימודים, לימודים והמון חרדות מכימיה.

דצמבר- החודש התחיל טוב. טוב מאוד אפילו. בלי שום סיבה מיוחדת. עברתי את היומולדת שלי דווקא בכיף ולא נכנסתי לדיכאון השנתי, תפסתי סארס, שחפת ואבולה  וזהו. נגמר הסמסטר ונגמרה השנה.

וכאן גם נגמר הסיכום. באובר-אול  לא היה רע מדי. היה אפילו די נחמד.

אבל תמיד יכול להיות יותר טוב...

שנה טובה!!!