איזה כיף זה סופשבוע רגוע בגלגלצ. אני כמעט מרגישה סופשבוע בגללם, אבל רק אם אני ממש מתעלמת מזה שיום שישי זה יום יותר מדי רגיל (וחוץ מזה, כשאין לימודים אז הסופשבוע כבר לא כל כך מיוחד).

קמתי ב10 היום. 10 דמט. הלכתי לישון ב3 וחצי וקמתי ב10 והכל בגלל אחותי. היא חולה אז היא לא הולכת לבי"ס, הכל טוב ויפה אבל למה לעזאזל היא החליטה ללבוש כפכפים היום ולהסתובב בבית כל הבוקר?! היא אמורה להיות חולה ולהתפגר במיטה מול הטלוויזיה או משהו כזה.

אין דבר יותר מרגיז מלהתעורר לקול כפכפים מהלכים בבית.

לפחות זה גרם לי לצאת מהמיטה רבע שעה אחרי שהתעוררתי כדי לזרוק לה את הכפכפים עמוק לארון ולתקוע אותה מול הטלוויזיה שלא תעשה רעש.

אני אחות נחמדה מאוד.

גיליתי היום שאפשר לעשות ניתוח לשינוי קול. הג'ינג'ית אמרה לי שכבר ממזמן עושים את זה אבל אף אד לא מספר לי כלום אז אני נאלצת ללמוד לבד. נשמע לי כואב כל הקטע הזה. - לקצר מיתרי קול, להזריק להם שומן. אאוץ'.

לי טוב עם הקול שלי, במקרה ותהיתם.

אפילו שמעתי שוב את עצמי שרה בטקס סיום של כיתה ט' והגעתי למסקנה שאני נשמעת הרבה יותר טוב מהאחיות פיק אז מצבי לא כזה רע, הבעיה היא רק שנולדתי למשפחה הלא נכונה.

נו מילא, כנראה שאני לא אהיה בריטני ספירס בקרוב.

שיט?

עכשיו שהתמלאה האמבטיה אני יכולה להפסיק לבזבז זמן מול המחשב וללכת להשרות את עצמי באמבטיה בניחוח פטל (החלטתי שלסבון יש ריח של פטל, אני היחידה שטוענת שזה ריח פטל אבל השאר לא מבינים כלום).

אמבטיות זה ממכר מדי.