נמאס לי להרדם רק ב4-5 דמט. נמאס לי. אז נכון שאני מנצלת את הזמן ללמוד במקום לבהות בתקרה שלי אבל בכל זאת, מגיעה השעה שללמוד אי אפשר ואז כשאני מנסה להרדם אני פשוט לא מצליחה, לא משנה כמה אני אהיה עייפה - לפני 4 אני לא ארדם.

לחץ לא בריא לי בכלל.

הבעיה היא, שעוד שבועיים המבחנים ואני לא יותר מדי לחוצה (הדחקה, הדחקה) אז קשה לי לשבת וללמוד. זה גם מרגיז אותי, אבל לפחות כמעט סיימתי את כל הסיכומים ואז ללמוד בע"פ זה כבר הקטע היותר פשוט. עכשיו יש לי רק עוד 13 עמודים לסכם על protein synthesis וגם על ליפידס ואז אני יכולה ללכת לישון בשקט כי סיימתי את כל מה שתכננתי להיום. הבעיה היא שאין לי ראש לפרוטאינס המזורגגים האלה עכשיו אז זה בטח ייקח לי שעות.

אניוויז, אחותי הטיפשה חולה.

למה טיפשה? כי היא מתעקשת ללכת לבי"ס. כן כן, אחותי היא החרשנית במשפחה. אני חייבת לציין שאני ממש מרחמת עליה כי לי בי"א אף פעם לא הפריע להפסיד יום יומיים לימודים, אבל היא? לחץ היסטרי. כאילו יש לה בגרויות עוד שבוע ואין לה ממי לקחת סיכומים. הרופא אמר לה שאסור לה ללכת לבי"ס היום והיא אמרה לו שזה בלתי אפשרי כי היא כבר הפסידה יומיים. ביג אבוי. אני ואמא הפצרנו בה להשאר היום בבית אבל היא התעקשה ללכת.

נו, ועכשיו היא מתפלאת למה כואבת לה גם האוזן. ניסיתי להסביר לה שזה בגלל הדלקת גרון אבל היא החליטה שזה לא קשור ושזה לא בגלל שהיא הלכה היום לבי"ס.

שלא תקשיב לי, אני המומחית לדלקות גרון. אף פעם אני לא אהיה חולה בלי שייכאב לי הגרון. גם בלי דלקת גרון השקדים שלי בגודל לא נורמאלי שאפילו גורמים לרופא שלי  (שמא שחזרתי לפריז אני עושה אצלו ביקור לפחות פעם בשבועיים ,הבריאות שלי באשפתות) לשאול כל פעם מחדש אם כואב לי הגרון ואז להגיד שזה מוזר.

לא נורא עוד פגם.

רציתי לכתוב עוד משהו אבל שכחתי, כנראה שזה לא היה חשוב. או שזה היה חשוב ופשוט שכחתי.

שיהיה.

אני אחזור לסיכומים שלי ואקווה להרדם מוקדם, או לפחות למצוא משהו שירדים אותי בטלוויזיה.

תזכורת לעצמי ללכת לקנות עטים מחר ובאותה הזדמנות גם מרקר צהוב וקולה.