הלימודים האלה עוד יהרגו אותי.

היום היתה עוזרת בבית ולא התחשק לי שהיא תעשה לי קולות של שואב אבק באוזן אז במקום זה ברחתי ל5 שעות בספרייה בשביל שהעובדים בחוץ יעשו לי קולות של גזימת עצים ושהספרן יעשה לי קולות של חותמת (אני באמת תוהה מה תקף אותו שהוא החליט לעשות חותמות על ספר שלם).

אבל מה אכפת לי, יש אטמי אוזניים ואז לא שומעים כלום, גם לא את האיש שביקש ממני עט לפחות 3 פעמים כדי לכתוב לעצמו משהו על היד. לפני שהוא יצא מהספרייה הוא חייך אליי ואמר לי תודה על העט. לא משנה שהוא אמר את זה כבר 3 פעמים. מילא.

בכלל לפעמים בספריה שורצים אנשים מוזרים. היום ישבתי עם עוד איזה אחת ובשולחן שלנו התיישבה בחורה חסרת כל התאמת צבעים. היה לה מעיל סגול, חולצה כתומה, מתחת חולצה סגולה, חצאית בז', גרביון שחור ונעליים ירוקות. אני התלבטתי עם עצמי אם היא סתם קורבן אופנה או שהיא עיוורת צבעים (ומי קונה נעליים ירוקות??). אני והבחורה השניה בשולחן החלפנו מבטים וניסינו לא להתפקע מצחוק.

הזוועה.

פיתחתי תחביב חדש. כל פעם שאני מוחקת משהו בטיפקס אני מסתכלת עליו עד שהוא מתייבש. תנסו את זה, מובטחות לכם שעות של הנאה (או ביזבוז זמן וטיפקס, תלוי איך אתם רואים את זה).

הלימודים לא משפיעים עליי טוב. בכלל לא טוב. 5 שעות ישבתי עם כימיה אורגנית וקיללתי כל רגע. זה כל כך משעמם. כל כך. אפילו לא סיימתי את מה שהייתי אמורה לעשות כי הבטן שלי התחילה לצעוק שהיא צריכה אוכל ונזכרתי שבאמת לא נתתי לה אוכל מאתמול בלילה.

בדרך החוצה ראיתי המוני שלטים שמכוונים סטודנטים באנטומיה לאיזה דייסקשיין ונורא שיעשעה אותי העובדה שהם עשו את השלטים ככה בורוד (?!).

אני בכל מקרה אלך ללמוד בתקווה ללכת לישון מוקדם היום.

תמיד טוב שיש תקווה (חבל רק שזה לא קורה)