לפעמים אני ממש שונאת אותך.

לא סתם מעוצבנת ולא סתם נמאס לי. שונאת באמת.

כי אתה חמוד רגע אחד וחמש דקות אחרי מתעצבן ונובח כי אתה מעוצבן ובמקרה אמרתי משהו לא טוב. וכי סתם אתה לפעמים בלתי נסבל.

לא שממש אכפת לי, למדתי כבר לא לקחת קשה מדי את הקריזות שלך. פעם אולי הייתי מאשימה את עצמי בהכל והייתי בטוחה שזה באשמתי אבל עברתי את זה. אולי בגלל שפעם היה לי יותר אכפת ממך, או שסתם פשוט הבנתי שגם אתה לפעמים לא בסדר.

או אולי זה בגלל שאני יודעת שאתה תמיד חוזר ומצטער.

ואני כבר לא לוקחת שום דבר קשה מדי, אבל עדיין לפעמים אני ממש שונאת אותך. ממש.

(אל תקחו את הפוסט ברצינות מדי, הכל בסדר ואני מאוד מאושרת, סתם צריך להוציא עצבים איפהשהו...)