אף פעם לא אהבתי במיוחד את ימי שני כי ביום שני אחותי מתחילה ללמוד ב12 אז אין לי שקט ושלווה על הבוקר.

עכשיו לא רק שיש לי אחות שמתקרצצת על הבוקר, יש גם אבא שלא הלך לעבודה והחליט שיהיה נחמד לעשות לזניה שיהיה לערב. לזניה זה מעולה, אבל ריח של אוכל לא עושה לי טוב על הבוקר וכל הרעב שהיה לי כשקמתי נעלם ברגע שנכנסתי למטבח והרחתי את הרוטב עגבניות.

חוצמזה כשיש יותר מדי אנשים בבית על הבוקר בדר"כ יש גם מיליון שאלות ואני לא מסוגלת להתמודד עם אנשים כשאני קמה. התרגלתי לחיים היפים של בית ריק ברגע שאני קמה בלי אנשים שמטרידים אותי בשאלות (את רוצה קפה? תה? שוקו? לא רוצה לאכול משהו?).

כנראה שאני פשוט אקח את הדברים שלי ואלך לספריה להתחיל להכניס למוח שלי פרטים לא נחוצים בביולוגיה ואנטומיה, כבר כל כך נמאס לי מהשטויות האלה שאני שמחה על כל יום שעובר כי זה רק מקרב אותי יותר ויותר לבחינות (שעדיין לא מלחיצות אותי, כמה נחמד).

אגב, סירבתי לראות את הבחור בסופשבוע בגלל שהוא היה צריך ללמוד ואני כמובן לא אגרום לכך שהוא ייכשל במבחן! חבל רק שנראה לי שבמקום ללמוד הוא הלך לישון, מילא. לפחות זה לא יהיה לי על המצפון.

דיירי הבית ממשיכים להציק לי אז אני אלך להכין לי קפה לדרך ואתעופף ללמוד.

שבועטוב.