אני חולה. גוססת.

פתאום משום מקום התקיף אותי וירוס ועכשיו אני לא יכולה לנשום דרך האף וכשאני נושמת דרך הפה זה עושה לי כאב גרון.

בגלל זה נאבקתי כל הלילה לנשום. בשלב מסויים אני החלטתי שלא צריך לנשום אבל אחרי חצי דקה בערך גיליתי שזה לא רעיון כל כך טוב והתייאשתי.

בין שינה לשינה חלמתי חלומות נורא מוזרים שגורמים לי לחשוב שלקחת תרופות לפני שהולכים לישון זה ממש לא בריא.

בחלום הראשון חלמתי שאני בצבא ושאני פוגשת המון אנשים מהשכבה שלי וחושבת לעצמי "פאק, הם משתחררים ממש בקרוב ולי יש עוד שנה". כשקמתי הדבר הראשון שעלה לי לראש היה What the fuck?

באמת וואט דה פאק?

מילא.

אחרי שעה של נסיון לנשום שוב פעם נרדמתי והפעם חלמתי שאני אוכלת קורנפלקס בטעם גראס, והוא אפילו היה ירוק. אני זוכרת שהייתי בדרך למבחן באנטומיה עם עוד כמה אנשים וכולנו אכלנו את זה ואז מישהי אמרה "בכל מקרה אין מה להלחץ כי כבר עברנו את המבחן".

נראה לי שהייתי מסוממת בחלום.

זה דווקא נורא שיעשע אותי בבוקר כשראיתי את אחותי אוכלת קורנפלקס.

בכל מקרה, נמאס לי לשבת מול המחשב (אחרי 10 דקות! אני ממש חולה..) אז אני אלך לגסוס לי על המיטה עם הטישו וIt שהתחלתי לקרוא אתמול וכבר היו יותר מדי ליצנים ובלונים. לא נראה לי שזה ספר בשביל אבל כבר שנה בערך אני מתכננת לקרוא אותו (ותמיד נדחפים ספרים יותר קצרים).

(ולכל אלה ששאלו, המשפט שבכותרת Let me know a life so sweet הוא מהשיר When morning comes של דישוואלה. מומלץ בחום!)