בעודנו יושבים ואוכלים ארוחת שישי, אבא סיפר לנו שדודה שלי סיפרה לו שבת דודה שלי מתחתנת.

איזה אושר, איזו שמחה, הגיע הזמן שהיא תתחתן ולא סתם תגיד לנו כל שני וחמישי שהיא מתחתנת.

בכל מקרה, הדודה שסיפרה לו על זה זאת אישתו של אח של אבא, שהיא הפולניה של המשפחה, והיא מהפולניות הגרועות יותר (אני יודעת אני יודעת, אין פולניות לא גרועות). היא יודעת הכל על כולם. לא פעם סיפרתי לה על חברים שלי והיא איכשהו גילתה שאמא של השכן שגר בקצה המושב מכירה את הבת דודה הרחוקה של הרופא שיניים של חברה שלי.

העולם קטן כשאתה פולניה חסרת חיים שגרה במושב.

ונחזור לעניינינו, הבת דודה שמתחתנת היא בכלל הבת של אחות של אבא שלי, וכמובן שזאת הפולניה שדאגה לעדכן את כל הארץ ואז לעבור גם למדינות שמחוץ לארץ. אז השמועה הגיעה אלינו, עוד לפני שדודה שלי בכלל התקשרה לבשר.

אבא שלי התקשר לאחותו כדי שהיא "תספר לו" את הידיעה.

אחרי כמה דקות של "מה שלום ***? איך היא? מה קורה איתה?" (לא נחשוף את השם שלה כאן, היא מיני סלבריטי אפטר אול ) נודעה לנו הידיעה.

אמא והאחות התחילו לצעוק ברחבי הבית, כאילו זאת הפעם הראשונה שהן שומעות את זה. אני ניסיתי להסביר להן שזה בסדר, שזה לא כאילו שרואים אותן והן לא חייבות להשקיע כל כך.

זה לא עזר.

אז אמא שיחקה אותה כאילו רק עכשיו היא שומעת על זה, אחותי כנ"ל, ואני ברחתי כדי שלא יקשרו אותי למשפחה הזאת.

אמא כבר העלתה השערה שזה בטח בגלל שהיא בהיריון, אני מיד הודעתי לה שהיא רואה יותר מדי טלוויזיה. 

היופי בעסק הוא שיהיו שתי חתונות, אחת בספרד ואחת בארץ. בשתיהן אני אהיה.

נפלא לחיות באירופה.

צריך למצוא מה ללבוש.

פאק.

מי רוצה להיות הדייט שלי?