לפני שנים רבות (בכיתה י"א למען האמת.) היתה לנו מסורת בכיתת ביולוגיה. היה לנו שעתיים ביום שישי, ממש לפני הלאנצ' וזה תמיד היה סיוט. סיוט לגמרי. אי אפשר להתרכז בשיעור שלפני הלאנצ' וגם אי אפשר להתרכז בשיעור שאחרי הלאנצ' כי עסוקים מדי בשנת צהריים.

כל שיעור ביום שישי היינו מקבלים הפסקה של 10 דקות כי זה בלתי אפשרי לשבת שעתיים וללמוד ביולוגיה. עם הזמן פיתחנו מסורת בכיתה ובכל הפסקה כזאת היינו יורדים כל הכיתה לקפיטריה (כן, כל הכיתה! עכשיו אתם צריכים לדמיין הסתערות של 6 אנשים על הקפיטריה כי מה לעשות, היינו 6 אנשים ביום טוב. ביום רע הגענו לשניים. יחי ביולוגיה מוגבר), בקפיטריה בדר"כ זכינו להערות משאר חברינו לכיתה שהיו בשיעור חופשי וטרחו להזכיר לנו את זה כל פעם מחדש. תמיד יצא שכולנו היינו חוזרים לכיתה עם אותם דברים בדיוק - כוס קפה וסניקרס. ארוחת בוקר למופת. ככה היינו יושבים בכיתה עם המורה ומאזינים לסיפורים של אליסה על העוזרת שלה שהתחשמלה כל פעם שהיא שטפה את השקעים, על האנשים שבאו לתקן צינור ושברו להם את כל הקיר וכו' וכו' (היא היתה בחורה מצחיקה האליסה הזאת, תמיד קרו לה מיליון דברים ביום).

ככה זה היה כל יום שישי של כיתה י"א.

בכיתה י"ב כבר החליפו לנו מורה ונגמר הכיף והאחווה הכיתית (האחווה נשארה למען האמת, אבל ריכזנו אותה בקיטורים על המורה).

היום בבוקר הגעתי לאוני' אחרי שלוש שעות שינה בלילה.

השיעור הראשון היה ביוכימיה, מבוא לפרוטאינים או משהו כזה מיותר, באמת מיותר כי זה היה רק תזכיר של מה שלמדנו בביולוגיה.

אז הלכתי לישון, מהסיבה הפשוטה שלא הצלחתי להשאר ערה.

בהפסקה החלטתי שזה לא אפשרי וגררתי את חברה שלי לקפיטריה לקנות קפוצ'ינו וסניקרס וחוויתי רגע נוסטלגי עם עצמי. אחחח ממוריז.

שוב נזכרתי כמה קפה ממכונות זה גאוני. מאוד גאוני. לא יודעת מה הם שמים שם אבל זה כל כך מעיר. החזיק אותי ערה במשך כל שיעור היסטולגיה ובחצי תירגול ביוכימיה.

אם כבר תירגול, הנה פינת הקיטור היומית שלי.

המתרגלת שלנו של ביוכימיה היא הדבר הכי איטי שיש. היא כל כך איטית שבא לנער אותה כדי להעיר תאי מוח. מישהו צריך להזריק לה קפאין ישר לוריד כי השיעורים שלה הם סיוט.

לקח לנו שעתיים לעשות 4 תרגילים.

שעתיים. 4 תרגילים (ואת האחרון עשינו ממש מהר כי נגמר הזמן).

איזו קללה.

אבל לפחות היא מדברת צרפתית. מסתבר שיש אחת סינית שבקושי מדברת צרפתית.

בכלל, משעשע אותי כל המרדף אחרי המתרגל המושלם. היום כולם עברו מכיתה לכיתה לשאול איך המורים. מסתבר שבביוכימיה אין מציאות. מילא. זה מקצוע מיותר.

אבל אתם יודעים מה?

עוד מעט יש בחירות מיס ומיסטר Necker (השם של האוני') וזה אומר שאנשים יתפשטו בכניסה לאוני'.

קטעים אצלנו.

ועידכון לסט מינט: תראו איזה יופי :-) ותודה לmadam על התמונה.