הציונים האלה תקועים לי עמוק במוח ומסרבים לצאת.

אני כבר רואה את עצמי שנה הבאה (ובקיץ הקרוב) חורשת ימים ולילות ובסוף לא מוציאה ציונים מספיק טובים.

אבל לא נורא, כל יום ברגע שאני מתחילה להלחץ בשביל שנה הבאה מגיע משהו חדש שמעודד אותי. היום למשל, גיליתי שמישהו (חכם ושלמה פיסיקה בשנה שעברה) הוציא 1 (מתוך 20!) בפיסיקה ובכלל קיבל 3 בכימיה. אני לעומת זאת, לא למדתי פיסיקה בכלל (וגם לא למבחן) והוצאתי 0.6 נו, לא כזה כישלון אחרי הכל (כן כן אתם מוזמנים לצחוק. פאק יו אול). חוצמזה, ביום של הציונים גיליתי שיש אחת שזאת השנה ה3 (!!!) שלה והיא היתה במקום 200 ומשהו. על זה נאמר - את לא מיועדת ללמוד רפואה. wake up and smell the coffee.

מצד שני, הבחור שהגיע ראשון הוא לא צרפתי וזאת השנה הראשונה שלו. גאון. 20 20 20 ו18 באנטומיה. כולי הערצה. גם בחורה שאני מכירה הגיעה 5, גם שנה ראשונה. אבל היא שנה שעברה עשתה מתמטיקה באוני' (לא יודעת איך קוראים לזה בישראל) אז היא בהחלט גאונית. ושלא נשכח את המורה לפיסיקה שהחליט ללמוד רפואה והגיע גם אי שם גבוה.

אני גם יודעת שיש מלא אנשים שזאת כבר השנה השניה שלהם שהגיעו ל140+ (יש רק 126 מקומות) ואני כל כך מפחדת להיות במצב שלהם שנה הבאה. מילא להכשל לגמרי, אבל להגיע כל כך קרוב? בחיי שאני זורקת את עצמי מהאייפל אם זה יקרה לי.

ועכשיו אני אלך ללמוד, כי אמא עשתה לי רגשות אשם (היתה פשוט צריכה להגיד שאני טיפשה וזהו, אבל מילא) וחוצמזה, אני עדיין יכולה לעלות כמה מקומות בסמסטר השני אז יאללה לעבודה (הצינוים האלה.. או שזה נותן מוטיבציה ללמוד או שזה מדכא אותך כל כך שמחליטים לברוח ולהתחיל את הקיץ מעכשיו).

אם אתם חושבים שאני אכתוב פה לאן אני הגעתי, אתם טועים. אני רק אגיד שיש יותר מ200 אנשים שקיבלו ציון יותר גרוע ממני, והרבה יותר מדי אנשים שקיבלו ציונים יותר טובים ממני. (אני רעה אם לפחות אני שמחה שחברה שלי הגיעה נורא רחוק מאחורי?)