What would I give
To live where you are?
What would I pay
To stay here beside you?
What would I do to see you
Smiling at me?  

I don't know when
I don't know how
But I know something's starting right now
Watch and you'll see
Some day I'll be
Part of your world

 זה בהחלט אחד הדברים היותר מוזרים שקרו לי בחיים, אבל משום מה זה נראה נורא נכון ולמדתי כבר שאי אפשר למנוע רגשות ולהתעלם מהם, אז אני נותנת לזה לזרום ונראה מה יהיה בסוף.

והוא בהחלט אחד האנשים היותר מדהימים שאני מכירה, למרות שלפעמים אני תוהה עד כמה כבר אני יכולה להגיד שאני מכירה אותו... אמנם אנחנו מדברים 4 שעות ביום בערך אבל בכל זאת, בכלל לא פגשתי את הבנאדם.

וכשאני חושבת על זה ומספרת לאנשים על כל הקטע ביננו זה מצחיק אותי, כי זה לא נשמע אמיתי וזה נשמע נורא.. סתמי וכל כך לא הגיוני.

אבל הפרפרים האלה בבטן, שמגיעים כשמכירים מישהו חדש, הם כן אמיתיים, ומסתבר שהם לא רק אצלי.

אז אולי זה כן אמיתי איכשהו, נורא מוזר אבל אמיתי.

ועכשיו לא נדבר שלושה ימים, כי שלחו אותו לעזה, צבא רשע ואכזר.

וזה מוזר לי להתגעגע למישהו שאני בכלל לא מכירה...