ככה זה, רגע אחד אני חוזרת הביתה מאושרת בגלל שהבחור חוזר הביתה ואני אוכל לדבר איתו ו3 שעות אחר כך הוא מודיע שהוא בסוף לא יוצא.

ובאמת הייתי מאושרת, אפילו חברה שלי חשבה שאני פסיכית כי כשקיבלתי ממנו את ההודעה כמעט קפצתי מהכיסא, וגם כל הדרך הביתה פשוט חייכתי כמו מפגרת.

כנראה שמישהו שונא אותי למעלה.

אבל נסתכל על הצד החיובי, אני אוכל לישון היום וללמוד כמו שצריך מחר, כי ביום שישי מבחן ושום אתיקה כבר לא מסוגלת להכנס לי לראש. אני בהחלט מאבדת את השפיות.

צבא זה קללה ו Life's a bitch.

הלכתי לישון בתקווה שיום שלישי יגיע כמה שיותר מהר ואז הכל יראה הרבה יותר טוב.