כן אני מודעת לעובדה שהשעה עכשיו 1:50 ושזה בכלל לא נחשב צהריים אבל לא נורא, אני בחופש. כבר שנים שלא קמתי בשעה כזאת (טוב נו, לא שנים אבל המון זמן).

אבל לפני הבוקר נספר לכם קצת על הערב שלי, כדי להחזיר לבלוג את מהותו האמיתית.

אחרי שיחה עם הבחור שלי במשך שעה בערך גיליתי שהשעה עשרה ל11 וכמובן שקבעתי עם חברות ב11 אז שוב איחרתי, אבל מכירים אותי כבר ואני אפילו לא צריכה לתת תירוצים עלובים של "מישהו התאבד במטרו" לאיחורים שלי. אחרי שהרסתי לעצמי את הכבד עם 2 קוסמו ועוד משקה שאני לא הכי זוכרת מה הוא היה, חזרתי הביתה ב2 וחיכיתי לSMS מהבחור, כי כמובן שהמשכנו להתכתב גם אחרי שדיברנ ושעות במסנ. חיכיתי חצי שעה בערך והחלטתי לנמנם קצת עד שאני אקבל הודעה.

כמובן שלא התעוררתי מההודעה הראשונה, בגלל שהצליל של ההודעות בפאלפון שלי הוא הכי חלש בעולם והמשכתי לישון עד שב3 קיבלתי שוב הודעה עצבנית שנרדמתי בלי לשלוח הודעה.

הופתעתי מהעובדה שבאמת התעוררתי מההודעה הזאת ובמסטוליות לגמרי החזרתי הודעות, עד שהבחור חזר הביתה והתחבר למסנ, מה שכמובן גרם לי לגרור את עצמי החוצה מהמיטה כדי לדבר איתו.

כן, הוא בהחלט מיוחד אם הוא הצליח גם להעיר אותי וגם לגרום לי לקום מהמיטה באמצע שינה כל כך טובה, חוצמזה גם שנעשיתי חולה ולא היה לי ממש נחמד לקום עם כאב גרון ועם המון אפצ'ים.

אבל למה לקטר? התאכזבתי קצת שלא יכלנו לדבר אבל בסוף כן דיברנו וזה בהחלט היה שווה את ההתעוררות.

חוצמזה, תכננתי לקום ב10 וחצי וחוץ מהשעון המעורר שלי אף אחד לא התעורר ב10 וחצי, אפילו לא החתול שלי שחשב להעיר אותי כי לא התעוררתי. אם לא היתה עוזרת היום סביר להניח שעוד הייתי ישנה שעות, אבל טוב שיש עוזרת.

צריך ללכת להחזיר את הספרים לספרייה ואולי לקפוץ לחדר כושר, למרות שנראה לי שעדיף שלא עם המצב הבריאותי שלי כרגע.

אבל נלך מחר חזרה לאירובי, התגעגעתי כבר להזיע וראות את המדריך השווה .

יאללה יאללה הלכתי, בערב יש לי לראות את אחותי מופיעה בטקס סיום של כיתה י"ב (זה לא הטקס שלה, אבל היא מופיעה שם) ולראות את כל המורים לשעבר שלי, בתקווה שאני לא אצטרך לדבר איתם חוץ משלום שלום נימוסי שכזה...