מ9 בבוקר הצרפתים הארורים החליטו לגזום את העצים שיש מתחת לבית ועשו לי רעש במשך שעה וחצי עד שבאמת שקלתי לקום ולזרוק עליהם משהו מהחלון, וכשאני אומרת משהו אני מתכוונת למשהו מספיק כבד שהיה יכול להרוג אותם. ולא רק קמתי עם פאקינג כאב ראש אלא גם עם דלקת בעין, שלא קשורה לאנשים של העצים אבל גם מטריד מאוד, במיוחד בגלל שאני צריכה לעוף מהבית עוד שעה כי העוזרת באה ואין לי כוח גם לרעש של השואב אבק.

בוקר מקולל לגמרי.

אם זה לא מספיק גם בחוץ יורד גשם וקר.

מישהו מוכן להגיד למדינה הזאת שעוד מעט נגמר יוני ושיוני זה קיץ?!

אבל למה לקטר כל הזמן, יש חדשות טובות והבחור בטוח עובר לפה! הייתי הרבה יותר שמחה אם לא הייתי מחליטה מראש שגם ככה הוא יברח כשנפגש, אני ממש בטוחה שזה ממש לא הולך לעבוד.

האופטימיות חוגגת.

אבל הרבה יותר כיף להתאכזב מההתחלה ככה אי אפשר להתאכזב אחר כך. מפה הכל יכול להיות רק יותר טוב