אמא שלי נכנסה לmode אנחנו-נוסעים-עוד-יומיים-ויש-מיליון-דברים-לעשות-אוי-לא! מה שגורם לה להרים אליי טלפון ב9 בבוקר כדי שאני אקום כי "את לא תספיקי לעשות הכל!". הכוונה בהכל היא כמובן מיליון כביסות ולסדר את הבית לפני שהעוזרת באה מחר (זה משהו שאני אף פעם לא אבין, למה אני אמורה לסדר אם העוזרת באה מחר?).

סיוט.

מ9 הספקתי כבר לקפל כביסה, לתלות כביסה ולשים כביסה חדשה (שעושה קולות שהיא הולכת להגמר ואז יש עוד כביסה!). חוצמזה, אבא שלי לא בפריז אז היא בכלל בלחץ היסטרי כאילו אנחנו נוסעים לחודשיים באיזו מדינה לא מפותחת.

שבוע בברצלונה והאישה מאבדת את שפיות דעתה.

זוועה.

ובכלל, בת דודה שלי לא עזרה במיוחד בזה שהיא אמרה לה שדי קריר בערב כי בשביל אמא שלי "קריר" זה מינימום סיביר באמצע ינואר. מצאתי את עצמי מכבסת סוודרים (!!!) שלא נלבשו בערך מאפריל כי "עמית אמרה שקר!!!"

אין שפיות, השפיות יצאה לחופשה ותחזור רק בסוף הקיץ (כי יש עוד טיסה לארץ ביולי ואני לא בטוחה שהיא תעמוד בזה).

העיקר שהחלטתי כבר מה ללבוש, קניתי אתמול נעליים חדשות (כדי שיהיה לי מה לשים כשילכו לי הרגליים מהעקבים), גופיה ממש יפה (לא לחתונה, סתם כי במורגאן היה סיילס) וחצי בגד ים (כי את החצי השני כבר יש לי).

תמונות לא יהיו כי זה מצריך יותר מדי מאמץ ולמי יש זמן לתמונות כשיש כביסה לעשות?

(תזכירו לי להשאיר אותה בברצלונה, דרך טובה להפטר ממנה)