לא, לא יצאתי ואני כבר מ11 וחצי במיטה.

התעוררתי פעם ראשונה כי הבחור הבטיח לי סמס לפני שהוא הולך לישון, והוא לא שלח אז בדקתי אם הוא חי. הפאלפון היה סגור ובגלל שגם אתמול זה היה ככה התעצבנתי ושלחתי לו סמס מהזה עצבני, שכלל את המילה פאק כמה פעמים, במגוון הטיות. כי לא נחמד לי שיומיים הוא שוכח אותי, וגם כי אני פסיכית לגמרי וכל הסיפור עם עמית דפק לי את ההגיון הבריא שהיה לי פעם.

עכשיו נדפקתי לגמרי.

עכשיו אני נכנסת לסרטים בגלל שטויות, ממש שטויות.  דברים שפעם הייתי מתעלמת מהם ולא היו מפריעים לי בכלל.

ואני לא אוהבת את זה, כי אני לא מהבנות האובססיביות האלה שחייבות לדעת איפה חבר שלהן נמצא 7\24 וכי אני יודעת שזה היה משגע אותי אם הוא היה מתנהג ככה, אבל משום מה אני פשוט לא יכולה להתנהג כמו הבחורה הנורמאלית שהייתי פעם (טוב נו, תנו לי להרגיש כאילו הייתי נורמאלית).

אני מקווה שזה יעבור בקרוב, בעצם אני בטוחה שזה יעבור עוד שבוע כשאני אראה אותו (כי כנראה אין הודו, אבל זה עדיין לא בטוח. תחזיקו אצבעות שהוא לא יסע). לפחות הוא סובל את השטויות שלי ומכיר אותי מספיק טוב בשביל להגיד לי "שוב פעם נכנסת לסרטי עמית שלך אה?" כשדיברנו.

בפעם השניה שהתעוררתי זה היה כשהוא החזיר לי הודעה, עצבנית לא פחות שהודיעה לי להרגע. כמובן שזה הרגיז אותי עוד יותר, גם ההודעה וגם העובדה ש5 דקות אחרי זה כשניסיתי להתקשר הוא לא ענה, ולא הגיב לסמסים.

אבל אז נרדמתי שוב, עד שהוא שוב שלח לי הודעה שהוא ער אז התקשרתי והפעם הוא ענה, ודיברנו, ועכשיו אפשר ללכת לישון בשקט, למרות שהוא מסכן ובדרך למיון כי הוא חולה מוות.

ואני בטוחה שעכשיו אתם קוראים את הפוסט הזה ובטוחים שאני מה זה פסיכית, ובכלל כל אלה שאני מדברת איתם מחוץ לבלוג יכולים להעיד שבימים האחרונים אני מתוסבכת לגמרי ומציקה להם פעם בשעה על זה שהוא לא מגיב\מתקשר\שולח סמס לפחות פעם בשעה.

אז רק שתדעו (ואני כבר אנצל את זה לעשות לעצמי תזכורת) שאני לא כזאת ושאני לא אובססיבית, להפך אפילו.

אני צריכה לחזור להיות אני שוב.

וחוצמזה, חם לי, קר לי ואני ממש צמאה.

איזה איכס זה לקום מיליון פעמים בלילה.

המיטה קוראת לי.