Living the Parisian life. Champagne, Croissants and lots of French people. |
 כינוי:
בת: 40
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2003
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 5/2003
יש שיר אחד...
שיר אחד שלא משנה כמה אני אשמע אותו - כל פעם אני אבכה, בלי שום סיבה.
מסתבר שאת השיר הזה שמעתי ביום שנולדתי, אבל שמעתי אותו גם לפני שנולדתי. את השיר הזה שמעתי כל שנה ביומולדת שלי, והייתי נרדמת איתו כשהייתי קטנה.
למען האמת, השיר הזה הוא הסיבה שבגללו קוראים לי כמו שקוראים לי .
וזה לא רק שיר אחד, זה מחזמר שלם.
את המחזמר יצא לי לראות רק לפני כמה חודשים, כי חידשו אותו פה וכמובן שלא יכלתי לוותר על זה. תמיד רציתי לראות את המחזמר וסוף סוף יצא לי לראות אותו.
אמא שלי בחרה את השם הזה כי היא נורא אהבה את המחזמר והיא רצתה שהילדה שלה תהיה כמו במחזמר - בלונדינית עם עיניים כחולות, ובאמת הייתי ככה כשהייתי קטנה. משום מה המחזמר מזכיר יותר מדי את החיים שלי, יכול להיות שזה סתם בגלל שזה ה"מחזמר שלי" אבל לא אכפת לי.
אני אוהבת את זה.
חבל שאני לא יכולה לשים פה את המילים של השיר, כי אז זה ייחשוף את השם שלי, מה גם שזה בצרפתית אז גם ככה לא תבינו.
נזכרתי בזה כי התחשק לי לשמוע עכשיו את הדיסק של המחזמר והגעתי לשיר הזה ועם השיר הגיעו הדמעות.
אבל אלו דמעות כיפיות כאלה, דמעות שמרדימות אותי.
לילה טוב
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
