יום אחרון של חופש וממחר - כימיה ופיסיקה בהמונים.

4 שעות ביום, רק מלראות את התרגילים בא לי למות, המון פלאשבקים משנה שעברה, כל החומר שהתעלמתי ממנו עד עכשיו חוזר מהר מדי. אני רוצה סמסטר שני, הוא יותר כיף, יותר קל. לא בא לי כל כך 4 חודשים של פיסיקה וכימיה (מתעלמים מביולוגיה כי זה שולי, את זה לא אכפת לי ללמוד), בעצם לא בא לי בכלל. היום בבוקר התיישבתי לפתור תרגילים למחר בכימיה וכמעט יריתי בעצמי מרוב תסכול, אז הלכתי לקנות לי מחברות שגם יהיה לי איפה לכתוב. שכחתי שגם הזאטוטים חוזרים ללמוד בקרוב (עוד 3 ימים למען האמת) ובזמן שחיפשתי לי מחברת נורמאלית שלא מעוטרת בדראגון בול או משהו כזה הוקפתי בהמוני יצורים קטנים עם רשימה מהבי"ס של מה בדיוק הם צריכים (כי פה נותנים להם רשימה ואומרים להם אפילו איזה עט הם צריכים לקנות).

אחרי שבעטתי באחד או שניים (לא בכוונה כמובן, זה לא אשמתי שהם התכופפו לקחת משהו מלמטה ו"לא ראיתי אותם") מצאתי את כל מה שהייתי צריכה (2 מחברות, תיקייה שיהיה לכל הדפים ומרקרים, בשביל הכיף והצבע) וברחתי הביתה. שוב התיישבתי מול התרמודינמיקה ולא התחשק לי, אז הלכתי לאכול.

עכשיו במקום לשבת מול תרמו' ומשהו בפיסיקה אני יושבת וכותבת את הפוסט, כי זה מעביר את הזמן ואני באמת צריכה הפסקה מכל הלימודים האלה. מתיש

ולעידכון היומי בנושא הבחור:  אין בחור, בחור מת. ברגעים אלו הוא אמור להיות בדירתו הצנועה אי שם במרחק שעה נסיעה ממני, עם חשמל ומים סוף סוף אבל עדיין בלי טלפון. זה לא תירוץ כמובן אבל מה אני יכולה לעשות חוץ מלשבת בשקט עם הטלפון מולי ולחכות שהוא יזכר בי.

כן, שוב אני פאטתית אבל לא נורא, זה רק בגלל שאני מתוסכלת מינית.

טוב זה כנראה הזמן שלי לחזור ללמוד, תהרגו אותי בבקשה.