רק עכשיו חזרתי ממנו, יש לי שיעור עוד שעה בדיוק.

ההורים שלי הולכים להרוג אותי כשאני אחזור הביתה, אבל כל כך לא אכפת לי.

אני כבר לא יודעת אם טוב לי איתו או רע לי.

מצד אחד אני הכי נהנית איתו ואני רק מחכה לראות אותו ולדבר איתו כל יום ומצד שני כל כך רע לי כשהוא אומר לי דברים כמו "נהניתי להתנשק איתו" או "ישבתי במסעדה והמלצר היה ממש שווה".

אמרתי לו שלא יספר לי דברים כאלה ואז התחרטתי, כי אין לו למי לספר חוץ ממני ואני מעדיפה שיכאב לי מאשר שהוא ישאר בבילבול שלו ואמרתי לו את זה.

בלילה שאלתי אותו אם הוא עוד מרגיש משהו כלפיי, הוא אמר שכן ושנורא כיף לו איתי ושהוא נמשך אליי והכל, אז שאלתי אותו מה אנחנו. הוא אמר שהוא לא יודע להגדיר ושמבחינתו אנחנו לא ידידים וגם לא חברים. אני לא יודעת מה כאב יותר, זה או מה שהוא הוסיף אח"כ - שיש פעמים שאנחנו ביחד והוא מרגיש שאנחנו סתם ידידים.

לפחות אמרתי לו את כל מה שרציתי להגיד לו. בעיקר שאני מפחדת שברגע שהוא יכיר אנשים פה הוא כבר פחות יתייחס אליי, הוא אמר שזה ממש לא יקרה.

ואמרתי לו שאני אוהבת אותו עדיין, במקרה והוא לא ידע... הוא חיבק אותי ואמר שהוא מצטער שהוא הרס את כל מה שהיה ביננו.

אבל הוא לא הרס, ואולי אני סתם משלה את עצמי אבל אני כבר לא יודעת מה לחשוב. מצד אחד כן הוא מסתכל על בנים ומצד שני כשאני אומרת לו שינסה ללכת להיות עם בחור (מערכת יחסים, סקס - כי זה לא קרה עדיין..) הוא נגעל מהמחשבה.

ואולי מה שהכי פגע בי זו העובדה שזה לא עשה לו כלום כששכבתי לידו רק עם חוטיני, והוא טרח להזכיר לי שזה לא עושה לו כלום...

וחצי שעה אחרי זה דווקא כן עשה לו...

אני לא יודעת, ממש לא יודעת, אני רק יודעת שהכי טוב זה להתרחק ממנו, אבל אני בטוחה שזה ייכאב יותר.

הלכתי לשיעור, אולי זה יגרום לי לחשוב קצת על דברים אחרים...