היום ב7 וחצי בבוקר זרקו אותי מהמיטה כי ההורים לא התעוררו בזמן ולא העירו אותי ב7 כרגיל, מה שהשאיר לי בדיוק רבע שעה להתארגן. איכשהו שתיתי קפה, התלבשתי וציחצחתי שיניים באותו זמן ואחרי המון מאבקים עם הדבר הזה שמוריד שיערות של חתולים מהבגדים (כי כל המכנס והתיק שלי היו מלאים) יצאתי מהבית בריצה לכיוון המטרו.

כמובן שאחרתי, אבל רק ב5 דקות אז זה בסדר.

השיעורים כרגיל לא עברו והמורה הזונה לכימיה כרגיל אחרה בחצי שעה, מה שנתן לנו הפסקה של עוד רבע שעה אבל גם השאיר אותנו רבע שעה אחרי השיעור ואני כבר ראיתי איך אדון בחור מקטר לי שהוא חיכה בחוץ בשמש, אבל לא.

ברגע שנגמר השיעור ארזתי את חפצי ורצתי מהר החוצה, רק כדי לגלות שהבחור לא שם. צפוי. היו לי שתי השערות - או שהוא מאחר או שהוא הלך לאיבוד. בגלל שאני מכירה אותו מספיק טוב ניחשתי שהוא הלך לאיבוד וצדקתי.

אחרי 5 דקות שחיכיתי לו בחוץ הוא התקשר אליי להודיע לי שהוא בתחנת מטרו כי הוא לא מוצא את המקום אז התחלתי לצעוד למטרו כשפתאום אחד ש(מסתבר) לומד איתי בכיתה בא לדבר איתי בדרך למטרו ובצורה דיסקרטית גם התחיל איתי, האמת שדווקא זה היה לי נחמד כי הוא היה חמוד לאללה, אבל הבחור שלי עדיין לא הומו והוא התייבש רבע שעה בתחנת מטרו.

כשהגענו למטרו הסתבר שגם הצרפתי חיכה למישהו ואני לא מצאתי את הבחור שלי אז אמרתי שלום שלום לצרפתי (שמסתבר שפגש את בן דוד שלו) וחיפשתי את הבחור שמסתבר שעמד והקשיב לאיזה בחור שרצה תרומות למשהו, לא ברור בכלל אבל ברגע שהגעתי סחבתי אותו משם והלכנו לעשות לו פאלפון.

כמובן שאני הייתי צריכה לנהל את כל השיחות, כי בשביל זה אני קיימת עד שהיה בידו הפאלפון החדש שסוף סוף אני אוכל להתקשר ולהציק לו (הוא גם יודע שרק בגלל זה באתי איתו, כי נמאס לי לגמרי לחכות שהוא יתקשר) ומחר אני הסכמתי ללוות אותו להרשמה באוני', למרות שהוא שוקל ללכת לבד. רק זה חסר לי, הוא יחזור מההרצאה ויבכה לי שהוא לא הבין משהו (הרבה משוהים) ויקטר שלא באתי איתו.

ועכשיו ללמוד, כי גם  את זה צריך לעשות מדי פעם...