אני בטוחה שאם מישהו היה רואה אותי ואת הבחור אתמול ברחוב הוא היה מקיא, אני לפחות הייתי עושה את זה. אנחנו יותר מדי דביקים כאלה, מהסוג שלא עוזבים אחד לשני את היד (לפחות אנחנו מוותרים על נשיקות בציבור, מזעזע).

אחרי שנגמרה ההרשמה שלו והוא (קצת) נרגע הלכנו לחפש לו מחורר (לא ברור אני יודעת, אבל הוא מתעקש שזה מה שהוא צריך) ובדרך עברנו מול חנות של ארמני וכשהוא עובר מול חנות של ארמני זה בערך כמו לעבור איתי מול חנות של הלבשה תחתונה - ישר נכנסנו לראות המון בגדים ב500+ יורו והוא התבכיין שאין לו את הויזה של אבא (הוא כנראה שכח שאבא השאיר לו בערך חצי מהחשבון שלו אבל לא נורא). יצאנו משם בידיים ריקות (אל דאגה, הוא החליט שהיום לכבוד היומולדת שלו הוא רוצה ללכת לעשות שופינג אז סביר להניח שנחזור) והלכנו לחפש מחורר. לא מצאנו מחורר אבל קנינו רוטב לפסטה, כדי שיהיה לנו גם מה לאכול בצהריים.

נסענו אליו ושם המשכנו להיות זוג-מגעיל-כמה-טוב-לנו-ביחד. הוא הכין פסטה ואני סידרתי לו את המיטה (כי אני שונאת שהמיטה לא מסודרת). מחליא פשוט.

אחרי האוכל צנחתי על מיטתו לשנ"צ בזמן שהוא הלך לקנות מעטפות ולעשות צילומים של כל מיני שטויות שהוא היה צריך לאוני' וכשהוא חזר כמובן שהוא דאג להעיר אותי והכריח אותי להתיישב וללמוד פיסיקה.

אני חייבת לציין שהיה לי ממש כיף ללמוד איתו פיסיקה (וזה סימן ממש טוב, פיסיקה זה אף פעם לא כיף ללמוד). אני ניסיתי להבין משהו, הוא ניסה להסביר לי (ולהבין בעצמו), הוא לא הצליח ואז אני הבנתי תוך כדי ניסיון להסביר לו את השאלה. בשלב מסויים החלטתי שאני מתוסכלת מהלימודים ושאי אפשר ללמוד במקום בלי שוקולד, הוא הסכים איתי והלכתי לקנות לנו שוקולד. חזרתי עם שוקולד, גלידה (כי בצהריים הוא רצה גלידה ולא היה) ועוגיות אוריאו וככה הפכתי לו את המקרר ליותר נחמד (עכשיו חוץ בירות, קולה ומים יש שם גם שוקולד!) גאוני פשוט. אני ישבתי ועזרתי לו עם הטפסים לאוני' וגיליתי כמה שהם נאצים וכמה אצלנו באוני' החיים יפים והכל נחמד וטוב כי לא צריך למלא כמעט כלום.

ב11 וחצי בלילה עוד ישבתי על הפאקינג טפסים המגעילים האלה, חצי ישנה בעוד הבחור נלחץ מזה שאולי הוא יפספס משהו.

לכל הדואגים, הוא נרשם היום והכל טוב ויפה. מאוד יפה אפילו כי הואניברסיטה שלו 10 דקות מהבית שלי - ככה הוא לא יוכל למצוא תירוצים ולהגיד לו שרחוק לו מדי לנסוע אליי, למרות שבכל מקרה אני מבלה אצלו די הרבה זמן כי זה מקום שיותר מעודד לימודים מאשר הבית שלי (מקום מעודד לימודים = בלי טיוי ואינטרנט).

היום בבוקר קמתי ב6 כי הבחור קם להשתין, קמתי ב8 כי השעון שלו צילצל והוא היה צריך לקפוץ לאוני' וקמתי ב10 וחצי כשהוא התקשר לספר לי שהכל הלך לו בסדר.

החלטתי שהגיע זמני לקום ולשבת לכתוב לו משהו יפה ליומולדת, כי היום הוא זקן בן 22. פאקינג שעתיים ישבתי וניסיתי לכתוב לו משהו יפה, הבעיה לא היתה מה לכתוב אלא שיותר מדי זמן לא כתבתי בעברית ואיכשהו המשפטים יצאו לי מוזרים מדי. ב12 וחצי סוף סוף סיימתי והייתי גאה בברכה שלי שהשארתי לו על השולחן, ארזתי את חפצי, סידרתי לו קצת את הדירה כדי שיהיה לו נחמד לחזור הביתה בערב (שלשם שינוי הוא לא יחזור לדירה מלאת בגדים ודברים זרוקים) ויצאתי לדרכי לא לפני שניהלתי שיחה עם השומר שיש להם למטה שהתעדכן בעובדה שאני חברה של הבחור והתפלא לדעת איזה מהר הוא מצא פה חברה. מילא, לפחות הוא יפסיק לחשוב שאני רק באה ללילה ועוזבת ב6 בבוקר (כי ככה היה פעם שעברה והוא הסתכל עליי מוזר).

ועכשיו אני מחכה שהוא יסיים את הסיור באוניברסיטה שלו ויתקשר אליי כדי שנצא למסע שופינג מטורף (note to self: לא פלא שהם תמיד הופכים לגייז, אני תמיד נדבקת לאלה שחולים על בגדים ואוהבים שופינג יותר ממני).

בינתיים נלך ללמוד.

החיים שלי מלאי אקשן פתאום.. נחמד...