תגידו, אם אני פותחת טלוויזיה, רואה ספונג'בוב וחושבת לעצמי "היי, כבר ראיתי את הפרק הזה!" זה אומר שהמצב ממש רע?

אני טוענת שכן.

והבחור מת, אני כמעט בטוחה שהוא מת. היום בבוקר כשעזבתי אותו הוא נראה חי, אבל אז הלך לבדיקות ומאז נעלמו עקבותיו. אולי הוא מת?

אגב אנשים מתים, אתמול בלילה הוא סחב אותי למיון (כי פעם שעברה הוא לא הלך ואל תדאגו, הוא סתם לא רצה ללכת לרופא) וכבר מתחיל להמאס לי מזה שאני תמיד זאת שלוקחים למיון, תמיד. גם כשהייתי בארץ ידיד שלי סחב אותי איתו למיון. מה אני נראית לכם כמו מישהי שאוהבת לשבת בחדר המתנה ולהתייבש? שעתיים וחצי התייבשתי שם, מילא אם זה היה בית חולים עם אקשן, אבל לא היה רבע איש. אה בעצם היו שלושה אנשים שהגיעו ולאחד כאבה האוזן, אז אמרו לו שילך לבי"ח אחר כי הם לא יכולים לטפל בו (באמת לא ברור לי)

אחרי שקפאתי מקור החדר המתנה סוף סוף הבחור הגיע ויכלתי לחזור הביתה למיטה החמה, רק שכמובן הוא החליט שעדיין מוקדם מדי לישון (12 וחצי) אז עוד שעה הוא החליט להסתובב ולעשות מיליון דברים ואני בינתיים ניסיתי להרדם, בלי הרבה הצלחה.

ב7 בבוקר שנינו התעוררנו, אחרי 5 שעות שינה וכמובן שלאידיוט אין קפה בבית אז נאלצתי איכשהו להזיז את עצמי מהמיטה, זה לא עבד אז בשלב מסויים הוא פשוט זרק אותי מהמיטה והודיע שהוא צריך ללכת לבדיקות (ואני לשיעור). בלי הרבה ברירה התלבשתי ויצאנו לכפור ששרר בחוץ וכל הדרך קיללתי אותו על זה שבגללו לא ישנתי אתמול עד ש(למזלו) דרכינו נפרדו ואני המשכתי לאוני' והוא לבדיקות.

מהרגע הזה הוא נעלם, באמת נעלם. ניסיתי להתקשר אליו הביתה והוא לא עונה, ניסיתי להתקשר אליו לפאלפון והוא לא עונה. אולי הוא מסנן אותי?

טוב נו, אז לא.

אבל הוא מת, והיום בערב הוא עוד אמור לבוא אליי (רק לי זה נראה שאנחנו מבלים ביחד הרבה יותר מדי זמן?) אבל הוא מת והוא מספיק דפוק בשביל לא לדעת איך מגיעים אליי מהמטרו לבד (והוא היה פה יותר מדי פעמים בשביל ללמוד לבד איך להגיע).

טוב בינתיים נלך להעסיק את עצמי בכימיה אורגנית, כמה זוועה במקצוע אחד...