זהו, נגמר החופש.

אמנם הוא כבר נגמר בשבילי לפני 3 שבועות בערך, אבל מהיום באמת נגמר החופש.

די באסה האבל אין הרבה ברירות.

כבר שרדתי שיעור אחד של פיסיקה, עם הרבה רעש, צעקות וניירות עפים. היה מאוד משעשע, השנה כבר הכרתי בדיוק את כל השטויות שהם צועקים אז היה נחמד להצטרף, וזאת שישבה לידי, תינוקת שרק יצאה מהתיכון, השתעשעה בניגוד לזאת שישבה לידה, גם עוד חדשה כזאת שהתעצבנה שמפריעים לה באמצע השיעור.

אני בטוחה שכשהיא תמצא את עצמה שם בשנה הבאה היא תצעק ביחד עם כל הבלגאניסטים.

המורה לפיסיקה מצידו, עלה באמפי', ירד בחזרה, ניסה לאיים שהוא יעזוב (ועשה כאילו הוא מנתק את המחשב, אבל הם אף פעם לא באמת עושים את זה) אבל בסופו של דבר אחרי 40 דקות השקט חזר לשיעור והמשכנו בשטויות הלא חיוניות שלהם.

פגשתי המון אנשים משנה שעברה והיה נורא נחמד לראות את כל החדשים המסכנים שלא מכירים אף אחד ולעבור משיעור לשיעור ולהכיר מיליון אנשים (כולל את אותו בחור שעלה על הבמה וחשף את ישבנו הדי מכוער).

בצהריים יש לי כימיה ואני באמת תוהה אם לגרור את עצמי לשם או להשאר בבית, גם ככה זה יהיה די מיותר. מצחיק, אבל מיותר.

עכשיו אני בבית, עוד שניה אלך ללמוד קצת עד שהבחור יסיים את השיעור שלו ויקפוץ אליי בטח לבכות לי שהוא לא הבין כלום\לא הספיק להעתיק הכל\הלך לאיבוד בדרך ואיחר לשיעור.

הוא חמוד הבחור שלי, באמת חמוד.

ועכשיו - יאללה לימודים, אני הרי חזרתי להיות סטודנטית חרשנית.

נראה לי...