הבחור האובססיבי הפך להיות ממש פסיכי. בהתחלה הוא היה סתם אובססיבי אבל מאז הוא לא עוזב אותי בכלל, ומוסיף לזה סמסים (ותודה לאל לא מתקשר) ואשכרה עוקב אחרי באוני'. זה כבר מפחיד. ביקשתי מהבחור שיבוא להרוג אותו אבל הבחור לא רוצה, אותו זה דווקא משעשע כל הקטע הזה. או שיעשע, היום כבר פחות.

היום הילדון (שמסתבר שהוא כבר בן 18, ממש בוקר) החליט להחזיר אותי לכיתה ז' ולהזמין אותי לצאת איתו. הוא לא שאל אותי - הוא כתב לי את זה על פתק בספריה.

בלעכס לגמרי.

מה שעצוב זה שאמרתי לו שחבר שלי לא יאהב את הרעיון, אז הוא אמר שהוא לא צריך לדעת.

גם אם ממש הייתי חושקת בו (וזה ממש לא המצב) לא הייתי מסכימה אחרי התשובה שלו.

למה רק אליי נדבקים המוזרים האלה?

כאילו, הוא באמת חמוד אבל אני מרגישה כמו בייביסיטר וזה רע.

לפחות זה גורם לי להרגיש נחשקת, קיבלתי 2 הצעות לדייט בסופשבוע.

אתם יכולים להרגע, אחת מהן היא מהבחור וזה חמוד. היום בטלפון הוא הזכיר לי ש"יש לנו דייט מחר" אז התפלאתי מה הוא כל כך רשמי (דייט? לא עברנו כבר את השלב הזה?) אז הוא אמר לי "דייט ראשון, הגיע הזמן לא?" ובאמת דייט ראשון, כי עוד לא היה לנו דייט.

בכלל בזמן האחרון הוא מפתיע אותי לטובה, ממש משתפר והרבה יותר כיף לי ככה.

האמת שהפוסט היה אמור להיות הרבה יותר מפורט ומלא סיפורים משעשעים אבל אני נרדמת, ממש נרדמת.

כל השבוע ישנתי 4-5 שעות בלילה והגוף שלי בדרך להתמוטט.

מחר לפחות אפשר לישון, לפחות עד 9 (כי ב11 צריך ללכת לאוני' של הבחור כדי לקחת ממנו את הספר מתמטיקה בני גורן שלו בתקווה שזה יעזור לי להבין נגזרות וכאלה).

עוד 5 ימים יש לי פרו, עדיין אף אחד לא זכה בלוטו ומתחשק לו לקנות לי מנוי?