(לא מתאים לי לכתוב על נושאים כאלה, כי אני בדר"כ גם לא מדברת עליהם אבל צריך להוציא את זה איפהשהו וגם ככה אתם לא מכירים אותי. רובכם)

היום באמצע שיעור כימיה זה נחת עליי, אני בדרך (אם לא כבר) להיות מתוסכלת מינית.

לגמרי.

אני כולה חודש וחצי בלי סקס ושרדתי תקופות קשות יותר (והן בכלל לא היו נוראיות) אבל גיליתי שזה עוד יותר נורא כשיש חבר.

מאוד נורא.

עקב העובדה שלבחור יש בקע בבטן כבר חודש וחצי, אנחנו נאלצים לוותר על חיי מין, ובמקום הולכים מכות. היום למשל יש לי כחול ענק על היד בגלל שהוא נשך אותי, אבל אני סוטה מהעניין החשוב - סקס.

הבחור גם לא רוצה לעבור פה ניתוח ולכן מתכנן לעבור את הניתוח בארץ, בדצמבר, מה שמשאיר אותי עם עוד לפחות חודשיים-שלושה של תסכול.

מה שמתסכל זה לא העובדה שאין סקס, אמרתי כבר שאפשר לחיות בלי זה, הבעיה היא שזה די חסר במערכת יחסים שלנו, הקרבה הזאת.

הדבר שהכי בא לי עכשיו זה לשמוע אותו גומר. רק את זה, לא אכפת לי מכלום אחר. היום בשיעור כימיה חשבתי על זה, מה שגרם לי לחשוב על עוד דברים שרחוקים מלהיות קשורים לכימיה ושלא כדאי לחשוב עליהם בכלל כשאתה מתוסכל מינית.

כשנגמרו השיעורים הלכתי לספריה, וזה היה בכלל צרה כי לנצח הספרייה הזאת תזכיר לי אותו ואת הסמסים הקינקיים שהיינו שולחים אחד לשני בזמן ש"ניסיתי ללמוד".

אני באמת מתוסכלת. מאוד.

ועוד שלושה חודשים כאלה... דמט.