(איזו השקעה, כבר 3 שנים לא כתבתי משהו כל כך ארוך בעברית)

ולכל מה שלא נכנס על הנייר כי בכל זאת, משום מה הרבה יותר קל פשוט לזרוק מילים למקלדת מאשר לכתוב אותן על דף.

אף פעם לא היה לי קל לכתוב.

כשהייתי קטנה תמיד רציתי שיהיה לי יומן יפה כזה לכתוב בו את כל השטויות שלי אבל תמיד הייתי מתחילה והיומן היה ננטש מהר מאוד. גם את הבלוג הזה היה לי נורא קשה להתחיל.

בשנה הראשונה לא ממש כתבתי פה, בגלל שהיה לי את הבלוג השני שלי, באנגלית, וגם בגלל שהיה לי מוזר לכתוב בעברית. לפני שנתיים עוד הייתי בבי"ס והיה לי כל כך קשה "לתרגם" את כל מה שקורה לי לעברית אז העדפתי לכתוב באנגלית ומאז עדיין יותר קל לי לכתוב באנגלית, למעשה את היומן הרגיל שלי אני כותבת באנגלית (בגלל שנטשתי את הבלוג ההוא).

לא כתבתי פה אבל בכל זאת קראתי ואני נורא מתגעגעת לישראבלוג של פעם, כשאנשים היו כותבים בשביל עצמם ולא בשביל כניסות או תגובות.

לא זוכרת למה בדיוק החלטתי לחזור אבל אני זוכרת שגם אז היה לי מוזר להתחיל לכתוב פה אבל עם הזמן התרגלתי ועכשיו אני אפילו לא יכולה לחשוב על החיים שלי בלי הבלוג הזה (מישהו צעק מכורה?)

אז שוב פעם אני אגיד תודה לכל אלה שקוראים את השטויות שלי, ובמיוחד לכל אלה שמגיבים כשצריך. לפעמים אפילו תגובה קטנה יכולה לשנות הרבה.

יאללה, מוכנים לעוד שנה?

ככה החדר שלי נראה עכשיו, אחרי כמה שעות טובות של נקיון.

איזה כיף זה שהכל מסודר ונקי, אפילו סידרתי את המגירות וזרקתי מחברות מכיתה י'(באמת שאין לי מושג למה שמרתי דברים כאלה) ואת כל הקלסרים שלי מי"א-י"ב (טוב, את הרוב כי חלק שמרתי לאחותי).

אני גאה בעצמי.

אפילו שקלתי לסדר את הארון אבל אז אמרתי לעצמי שעדיין לא פסח וגם ככה נסחפתי יותר מדי עם הסידור אז הארון נשאר בבלגאן (ובכל מקרה, הוא יתבלגן מהר מאוד אז למה להשקיע).

ועכשיו אני יכולה לעבור סופשבוע רגוע באמת, נטול עבודות ואבק .

עכשיו, מי מהמר ששבוע אחרי שהלימודים מתחילים החדר חוזר לבלגאן?

(מעניין מי ידע מאיזה ספר לקחתי את הציטוט שבכותרת)

קמתי רק לפני שעה.

החיים יפים.

אני בדר"כ שונאת לישון עד מאוחר אבל זה לא כאילו יש לי משהו מעניין לעשות היום.

בעצם יש לי - החדר שלי נראה זוועה והוא מלא דפים, סיכומים, ספרים ושטויות של לימודים שצריך לסדר ולדחוף עמוק לארון עד שנה הבאה.

ככה החדר שלי נראה יום לפני המבחנים האחרונים.

עכשיו הוא נראה עוד יותר גרוע כי הכל מפוזר על הרצפה, חוץ מהערימת בגדים שעל הכיסא שרק גודלת מיום ליום.

כן, בהחלט צריך לסדר.

אוף, אין לי כוח.

אגב, ירד שלג בלילה!

אמנם רק דוגמית של שלג, אבל תמיד יש לנו רק דוגמיות  וזה בכל זאת משהו.

אוקיי אוקיי, אני אלך לנקות לפני שאני אקבר מתחת לדפים ואבק.

במקרה שלי ca casse ובגדול, אבל לא נורא, יש את שנה הבאה.

איך היה אתם שואלים?

אז ככה, כימיה הלך רע, הצלחתי כמה דברים אבל בכלליות היה רע. פיסיקה היה מצחיק, מאוד מצחיק. ברגע שהודיעו שיש לנו רק עוד שעה למבחן (כלומר, שעברה שעה ושסוף סוף אפשר לצאת מהחדר) חצי כיתה קמה והגישה את המבחן. מסתבר שאני לא היחידה שהזניחה את הפיסיקה. אוניברסיטה זה קייטנה .

היום היה אנטומיה. אנטומיה היה בסדר, אם מתחשבים בעובדה שלא ידעתי חצי מהחומר. בעצם יותר מחצי, אבל בכל זאת קיבלתי 15 נקודות מתוך 30. זה יפה שנה הבאה נשאר לי ללמוד את החצי השני של החומר ואני מוסדרת. זה באמת יותר מדי דברים בשביל לדעת הכל, וביחד עם החומר של ביולוגיה זה בכלל כמות בלתי אפשרית.

ביולוגיה הלך טוב, אני שמחה שזה המבחן האחרון שהיה כי לפחות יצאתי בהרגשה טובה. אמנם הייתי צריכה ללמוד יותר פרטים קטנים, כי ידעתי בכלליות מדי אבל בכל זאת הצלחתי לענות על 5 שאלות שאני בטוחה שהן נכונות, על עוד 2 שיכול להיות בהן איזה חצי נקודה, ואז השתיים האחרות שאם אני מקבלת עליהן נקודות זה יהיה פלא כי לגמרי המצאתי דברים במקום להשאיר את זה ריק.

העיקר שזה נגמר, עכשיו אני בחופש. איזה חיים יפים! ואפילו המערכת של הסמסטר הבא יצאה ממש טוב ואין לי בכלל שיעורים ביום שבת (בניגוד לסמסטר הקודם שהיה לי שיעור ב8 בבוקר ).

תיכננתי לעשות פוסט יותר ארוך ומפורט, אבל ישנתי בדיוק שעתיים בלילה וקמתי ב5 וחצי כי המבחן היה ב7 וחצי. לא שלמדתי עד 3, פשוט החתולה שלי ישנה בחדר והיא נוחרת כמו 3 אנשים. זרקתי עליה טישו היא לא הגיבה, זרקתי חולצה היא אפילו לא זזה, זרקתי עליה כרית והיא רק הזיזה את הראש ראתה שזו רק כרית וחזרה לישון, ולנחור. אפילו כשקמתי לבעוט בה היא עשתה לי קול של חתול., חשפה שיניים, ועברה לפינה אחרת של החדר (למרות שבעטתי אותה לדלת!!).

חיים קשים.

אבל אתם יודעים מה?

מחר אני יכולה לישון כמה שאני רוצה, ואני אפילו מתכוונת לעשות את זה!!

ועכשיו, לא מדברים יותר על המבחנים - עבר, נגמר וזהו.

שתדעו לכם שאחרי שבוע בלי מחשב, נמאס לי לשבת פה יותר מחצי שעה אז אני אלך.

לראות טלוויזיה כמובן.

חזרתי ועכשיו 10 ימים אני אציק לכם עם פוסטים.

תכינו את עצמכם.

אגב, קיבלתי מייל מהבחור, יפה לו לזכור שהיום סיימתי את המבחנים.

תעצרו את המסיבות והחגיגות - לא נפטרתם ממני לתמיד.

אני רק עוזבת עד אחרי המבחנים.

עוד שלושה ימים ואני מרגישה שפשוט לא למדתי כלום, כנראה זה הלחץ כי למרות שלא חרשתי כמו שרציתי, בכל זאת הספקתי לעבור על כל החומר של אנטומיה, ביולוגיה וכימיה אורגנית לפחות פעם אחת ועל הרוב כבר הספקתי לעבור בפעם השניה. אבל זה יותר מדי, הרבה יותר מדי חומר בשביל שאני אדע את הכל פרפקט. לגבי שאר הכימיה, אני מבקשת מכולכם להתפלל שיצא דברים שאני יודעת (או שלפחות יהיו תרגילים דומים לשני מבחנים שלמדתי בע"פ).

את הטלוויזיה כבר העברתי לחדר של אחותי (כי במקום ללמוד ישבתי וראיתי תוכנית על חדרי מיון בצרפת. היה מעניין אבל אם אני אמשיך ככה אני לא אגיע רחוק) ועכשיו רק נשאר לנתק את המחשב ולנתק את עצמי מהעולם החיצוני ל6 ימים הקרובים.

אם עכשיו אני לחוצה בטירוף, מה יהיה שנה הבאה?

נשבעת לכם שכרגע אני בכלל לא רואה איך אני אעבור אי פעם את השנה הזאת.

אבל אתם תאהבו אותי גם אם אני אכשל במבחנים נכון?

(איזה כיף זה לפתוח את הרדיו בדיוק במשפט שאני הכי אוהבת בשיר הזה)

בכל מקרה, לא תכננתי לכתוב פוסט כי אתם יודעים, אני מנסה ללמוד ברצינות והכל (זה לא ממש עובד) אבל בדיוק כשהדלקתי את המחשב בשביל לבדוק משהו על מיוזה הבחור התקשר אז החלטתי שצריך לכתוב פוסט על זה.

קצת מפתיע אותי שהוא התקשר אבל יש הפתעות בחיים.

המניאק עבר את המבחן שלו ונוסע לחגוג באמסטרדם ואז לארץ. אוי כמה שאני מקנאה בו, גם להיות אחרי מבחן וגם לנסוע. אבל לא נורא, עוד 6 ימים גם אני אהיה אחרי הזוועה הזאת ואחגוג לי עם עצמי בעשיית כלום. הדבר שאני הכי רוצה עכשיו זה לרבוץ על המיטה יום שלם ולבהות בטלוויזיה.

ברור לי שכשיגמרו המבחנים אני באמת אעשה את זה ואשתעמם למוות, אבל אז אני אוכל ללכת לחדר כושר ולקלל על זה שאני סובלת.

אניוויז, בימים האחרונים הפעילות היחידה שלי חוץ מללמוד היא לצאת לי לסיבוב בשכונה כדי להתאוורר. בדר"כ אני גם שותה קפה בדרך אבל ביום שלישי הזדעזעתי לראות שנגמר הקפה (אני שותה הרבה יותר מדי קפה בזמן האחרון) והייתי חייבת לרדת לסופר. כרגיל יצאתי עם טרנינג, גופיה ועליה מעיל. למי יש כוח להשקיע בשביל ללכת לסופר?

מיותר.

אז מה אם 2 מעלות בחוץ ויש גשם? עם קצת מזל אני אהיה חולה במבחן ואז יהיה לי תירוץ לא להצליח אותו .

חוץ מזה אחותי הביאה לי Jelly Belly טעימים במגוון הטעמים. היה שם טעם סבון (שאמור להיות אגס אבל מזמן החלטנו שזה סבון), ואפילו בטעם פופקורן עם חמאה! ממש מעניין אותי לדעת איך לעזאזל הם הצליחו לעשות סוכריה בטעם פופקורן עם חמאה. יש להם אפילו כאלה בטעם מרשמלו-על-האש. בכיתה י"ב הסוכריות האלה העבירו לנו שעתיים משעממות בביולוגיה כשכל הכיתה שלנו (6 אנשים) כולל המורה ניסתה לנחש באיזה טעם הסוכריות. היה מצחיק.

אתמול בערב אחותי הלכה לתצוגה של ז'אן פול גוטייה. נו, אני הולכת לתצוגות אופנה בארץ של רנואר, קסטרו וכו' ומתחככת במיטב סלבריטאי הארץ והיא מבלה ערב שלם לצידה של כרסיטינה אגילרה. יחי ההבדל הקטן.

במידה ותהיתם, כריסטינה פיצית, רזה יותר מבטלוויזיה, מאופרת מדי ומסתובבת עם 4 בנות מסביבה כדי שיסדרו לה את השיער, יורידו לה את המעיל וידאגו לכל פיפס קטן שהפרינססה רוצה. אחותי אמרה שהייתי נהנית להקשיב לקיטורים שלה.

בערב יצא לי לראות את התצוגה בטלוויזיה וזה באמת היה מרשים, במיוחד הכלה שלבשה שמלה מהממת ואני כבר החלטתי שזאת תהיה השמלה לחתונה שלי.

עכשיו רק צריך למצוא בעל עשיר, piece of cake.

ועכשיו ביזבזתי יותר מדי זמן עליכם ועל חיפוש תמונה מהתצוגה שלא מצאתי ולכן אני אלך ללמוד מיוזה ומערכת העיכול.

רק עוד 6 ימים, שייגמר כבר.

אמנם סגרתי את המחשב ב11 וחצי וניסיתי להקדיש לעצמי שעה אחרונה של למידה לפני השינה אבל זה לא הולך.

כל היום זה לא הלך.

נמאס לי, כל כך נמאס לי.

אני מרגישה שכבר חודש המוח שלי מתעסק באותם דברים - ביולוגיה, כימיה ואנטומיה. את פיסיקה אני בכלל לא מתכוונת לעבור, כי זה יותר מדי בשבילי. כבר ויתרתי על זה לפני שלושה שבועות בערך כשהבנתי שלנסות להבין את החומר עד המבחן יהיה בזבוז זמן ועדיף להתרכז במבחנים האחרים. אז ויתרתי מראש בלי להתאמץ יותר מדי, תגידו מה שאתם רוצים - לא אכפת לי. אי אפשר לנסות להבין מקצוע שבחיים לא למדתי בשלושה שבועות.

ובכלל, אני בכל מקרה לא אעבור את השנה הזאת אז לפחות שאני אלמד ל3 מבחנים הבאים כדי ששנה הבאה את רוב הזמן אני אוכל להשקיע בפיסיקה.

אבל גם את ה3 האלה אני לא רואה איך אני עוברת, יותר מדי חומר וכל פעם שאני מנסה ללמוד המוח שלי מסרב לזכור את הדברים, כבר נראה לי שאני לא יודעת כלום. אבל ממש כלום. כאילו לא למדתי בכלל עד עכשיו.

אני כל כך קרובה להגיע לבכי.

זה יהיה היום, או מחר או עוד יומיים אבל זה יגיע בשלב מסויים.

זה תמיד מגיע.

וזה רק בגלל שנמאס לי ואני עייפה ושפאקינג לא מעניין אותי האלוג'נס או ריבוזומים או כל המיליון ואחד דברים המיותרים האלה.

אני כבר מגיעה לשלב שלא אכפת לי מכלום ואני רק רוצה להיות אחרי המבחנים, אפילו אם ילך לי הכי חרא בעולם.

זה בסך הכל מבחנים גאד דמט.

נמאס לי. נמאס לי. נמאס לי!

ועכשיו אני אלך לנסות לישון, או לפחות לנסות לישון.

אפילו את זה אני כבר לא מצליחה לעשות.

אם אני אצא שפויה אחרי המבחנים זה יהיה כל כך נס.

אף פעם לא אהבתי במיוחד את ימי שני כי ביום שני אחותי מתחילה ללמוד ב12 אז אין לי שקט ושלווה על הבוקר.

עכשיו לא רק שיש לי אחות שמתקרצצת על הבוקר, יש גם אבא שלא הלך לעבודה והחליט שיהיה נחמד לעשות לזניה שיהיה לערב. לזניה זה מעולה, אבל ריח של אוכל לא עושה לי טוב על הבוקר וכל הרעב שהיה לי כשקמתי נעלם ברגע שנכנסתי למטבח והרחתי את הרוטב עגבניות.

חוצמזה כשיש יותר מדי אנשים בבית על הבוקר בדר"כ יש גם מיליון שאלות ואני לא מסוגלת להתמודד עם אנשים כשאני קמה. התרגלתי לחיים היפים של בית ריק ברגע שאני קמה בלי אנשים שמטרידים אותי בשאלות (את רוצה קפה? תה? שוקו? לא רוצה לאכול משהו?).

כנראה שאני פשוט אקח את הדברים שלי ואלך לספריה להתחיל להכניס למוח שלי פרטים לא נחוצים בביולוגיה ואנטומיה, כבר כל כך נמאס לי מהשטויות האלה שאני שמחה על כל יום שעובר כי זה רק מקרב אותי יותר ויותר לבחינות (שעדיין לא מלחיצות אותי, כמה נחמד).

אגב, סירבתי לראות את הבחור בסופשבוע בגלל שהוא היה צריך ללמוד ואני כמובן לא אגרום לכך שהוא ייכשל במבחן! חבל רק שנראה לי שבמקום ללמוד הוא הלך לישון, מילא. לפחות זה לא יהיה לי על המצפון.

דיירי הבית ממשיכים להציק לי אז אני אלך להכין לי קפה לדרך ואתעופף ללמוד.

שבועטוב.

אני חוששת שאני מאבדת את שפיותי.

אתמול חלמתי שהעטים שלי לא באמת בצבע של הקצה שלהם וכל פעם אני לוקחת את העט הכחול והוא בעצם אדום, או ירוק, או שחור אבל לא כחול.

המוח שלי כנראה סופית התאדה.

עוד שבוע והסיוט נגמר ואז שבוע חופש - שבוע שלם של רביצה מול הטלוויזיה\התנחלות בחדר כושר\תיאוריה שצריך לעבור.

אני דווקא מרגישה שעד עכשיו למדתי די הרבה, נשארו לי לסכם רק עוד שני פרקים קצרים בביולוגיה ולסיים את הכימיה אורגנית (שאני פשוט לא יכולה לסבול יותר) ואז שבוע הבא רק ללמוד בע"פ ביולוגיה ואנטומיה, לתרגל ולשנן עוד כמה נוסחאות בפיסיקה כדי שאני אוכל לפחות לנסות (אני גם ככה לא מבינה כלום, אבל אני כבר ויתרתי על המבחן של השנה כי אין מצב שאני אבין את הכל לבד).

זה די יפה בהתחשב בעובדה שאני בכלל לא חרשנית.

מסתבר שלא רק המוח מתאדה אלא גם השומנים שלי כי ירדתי 2 קילו. לא ברור לי איך, אני כל היום יושבת ולא עושה כלום ואמנם אני אוכלת בערך ארוחה אחת ביום אבל המזון העיקרי שלי בשבועיים האחרונים היה טוסטים, פיצות ודברים כאלה בכלל לא מזינים ובריאים.

הייתי שמחה אם זה לא היה מפחיד אותי כי בקצב הזה אני צונחת הישר לאנורקסיה. גם ככה (מסתבר) שאני בunderweight לפי הBMI. גוועלד. אני חייבת להתחיל לאכול נורמאלי.

חוצמזה, כואבות לי השחלות לראשונה בחיי (נו, לפחות עכשיו אנ ייודעת שהן קיימות) ונגמר לי הלורסטין, שהוא לא קשור לשחלות אבל הרגע ליטפתי את החתול שלי ואם אני לא אמצא כדור נגד אלרגיה בקרוב יתחילו לגרד לי העיניים ואני אתחיל לנשום בליווי שריקות וציפצופים.

הבריאות שלי באשפתות.

וכימיה אורגנית לא תסכם את עצמה לבד אז אני אלך, לפני שאני ארדם פה וארגיש לא מועילה בכלל.

אני מרגישה את זה, במיוחד בגרון.

דמט.

תמיד ידעתי שאחים קטנים מביאים מחלות הביתה, מסתובבים ככה ברחובות ובבי"ס וחוזרים הביתה מלאי מיקרובים. אסור לי להיות חולה עכשיו. אסור אסור אסור.

אבא חוזר מטאייוון ביום שבת ויביא איתו הרבה מתנות וגם סארס. אנחנו כבר מכינים לו חדר הסגר ל40 יום, שלא יגיד שאנחנו לא חושבים עליו! אני במיוחד חושבת על הנעליים שלי ועל האוכל שסוף סוף יחזור הביתה כי משום מה כשאבא בבית תמיד יש אוכל. כנראה זה בגלל שהוא טורח להכין לנו אוכל ואמא רק אומרת לנו לאכול טוסטים ודברים לא מזינים.

יש לי תיכנונים לסיים היום כימיה אורגנית, תיכנונים זה יפה. לבצע זה כבר בעייתי. נשאר לי רק פרק אחד שזה לא כזה נורא אבל גיליתי מה כן נורא -

לנסות לצייר את זה נורמאלי זה השטן. פשוט השטן. עד שכבר הצלחתי לצייר את זה ויצא לי יפה הייתי צריכה לצייר את זה הפוך -

וזה כבר לגמרי לא נחמד. סביר להניח שאני לעולם לא אצליח לצייר את זה בצורה נורמאלית, עד כמה שהמורה החביב שלנו ניסה ללמד אותנו. אני לא ציירת ולא אוהבת כימיה.

ארגגג נמאס לי.

ואני שונאת להיות חולה.

(ושמישהו יסביר לי למה לעזאזל עד עכשיו המחזור שלי היה מאחר כרוני כמוני ועכשיו הוא מגיע כמו שעון. איזו קללה)