לעשות מקלחת ארוכה ארוכה, עם מיליון מסכות לשיער, לפנים ועוד מגוון שטויות כאלה ולהרגיש שהשבוע הולך להתחיל טוב, ונקווה שהוא גם יסתיים בטוב.

רק עוד יומיים והבחור חוזר. מתחיל להיות לי הרבה יותר מדי ריק בחיים בלעדיו, למרות שאנחנו מדברים די הרבה בטלפון (מצפה לנו חשבון טלפון גדול במיוחד החודש..). היום קפצתי אליו לקחת מחברת שהשארתי שם והיה לי ריק מדי להגיע אליו ולא לראות אותו.

בכלל,למשפחה כבר נמאס לראות אותי בבית כל יום, הם התרגלו לראות אותי פעם בשבוע, מקסימום פעמיים. אפילו החתול שלי כבר לא מבין איך חזרתי אליו אחרי לילות ארוכים שהוא נאלץ לבלות בלעדי (באמת שכחתי כמה מעצבן הוא בלילה, כשהוא מתיישב על השמיכה ומשאיר אותי לקפוא למוות).

חוצמזה אני מניחה שהכל כרגיל, לימודים מעיקים, חברים מהאוני' שאני כבר לא יכולה לסבול יותר מדי, קור אימים בחוץ שמקפיא אותי כבר שבוע שלם.

אבל לפחות הורדתי ליימוויר, ועכשיו מחכה לי פרק של ג'ואי שירד במהירות שיא, ועוד כמה פרקים של חברים וfamily guy.

בחיי, כבר שכחתי איך זה לראות את המחשב מוריד קבצים, ועוד לראות שהם לא פגומים.

עוד רגע קטן של אושר...

שבוע טוב לכולם!

נחמד לי הקטע הזה של סופשבוע של 4 ימים, אם כי ארוך לי קצת.

מילא אם היו לי דברים להשלים בלימודים אבל לא, אין כלום, וגם כל כך קר בחוץ שלא בא לי להוציא את האף החוצה (כי הוא תמיד קופא..) אז יש לי סופשבוע ארוך מבוזבז, כי אפילו אין בחור להשתעמם איתו.

אגב בחור, באתי לכתוב שאני ממש מתחילה לא לסבול אותו, כי הוא קרציה שלא מתקשר ואז טוען שאני מציקה לו כל הזמן (כי אני באמת אמורה לדעת בדיוק מתי הוא עם חברים\משפחה\אקסיות), אבל איך שהתחלתי לכתוב את הפוסט קיבלתי ממנו סמס שהוא אוהב אותי, אז חזרתי לסבול אותו .

חוצמזה, אתמול אבא חזר מהארץ והביא איתו הרבה שוקולדים וקרמים לשיער. השוקולדים כבר כמעט נגמרו כי יש לי אחות קטנה שחיה על שוקולדים ולא משאירה לי כלום, אבל בסוף היא תהיה פרה, אני מצידי חייתי טוב היום עם אכילת ירקות מאודים ושתיית מים.

היום בבוקר סבתא מישראל התקשרה. מצחיקולה סבתא שלי. 10 בבוקר טלפון, אני עונה, מגלה שזאת סבתא, היא מדברת איתי 10 דקות ואז אומרת לי "תגידי אמא בבית?" אז אמרתי לה שהיא בעבודה (כי זה מה שאנשים עושים ב10 בבוקר, בדרך כלל) ואז היא אמרה לי "טוב עמיתו'ש תמסרי לה שהתקשרתי" ואז הבנתי שהיא התקשרה לדודה שלי וחשבה שאני בת דודה שלי. היה משעשע. גיליתי לה שאני אמאיה ואז היא נפנפה אותי מהר, כי בכל זאת - שיחה לפריז.

אחלה משפחה יש לי.

התחלתי לסכם לי אתיקה במחשב, כי נמאס לי ללמוד מכרטיסיות והחלטתי שצריך לגוון, אז עברתי לסיכומים במחשב. נקווה שזה יעיל. בינתיים הולך לי לא רע, למרות שבא לי לדפוק למחשב מכות כל פעם שהוא מחליף לי את השפה לצרפתית ואז אני מקלידה משהו ויוצא באותיות מוזרות.

ועכשיו אחרי שהעברתי 10 דקות על הפוסט אני אלך להתקלח, להתקשר לבחור להגיד לילה טוב, ולישון.

מחר יום עמוס מלא בכלום, כלום וכלום.

נקווה שיהיה שלג.

נתקפתי פתאום בגעגועים עזים לבחור, זה לא כיף, במיוחד שכבר דיברנו היום פעמיים (אמנם באחת הוא העיף אותי לממתינה ואחרי זה דיבר עם כל המשפחה במקום להקשיב לי, אבל זה הבחור למה אפשר לצפות).

חוצמזה היה לי יום די מסריח, שהמשיך את הערב המאוד מסריח של אתמול.

אתמול אמא התחילה לנבוח עליי, כי לא הצלכתי להחזיר איזה כלי לארון במטבח, ואז היא החליטה שאני טיפשה כי הרי צריך תואר שלישי בשביל לסדר את זה. בכל מקרה הריב המשיך בזה שאני לא עושה כלום ושאני טיפשה מדי כי אני לא מצליחה בלימודים. אמא מאוד נחמדה יש לי, אבל משיחה עם הבחור התברר לי שזה כנראה בגנים הצרפתיים. משהו בחינוך כנראה, לא הולך טוב להרביץ לילדים בבית ספר עם מקלות.

החלטתי שאני אלך לישון באותו ערב אצל הבחור, כי באמת לא רציתי להשאר בבית, ולבחור לא היה אכפת. אבל אז נזכרתי שסגרתי שם את החשמל ולא היה לי נעים ללכת אליו כשהוא לא פה. חטפתי על זה צעקות מאוחר יותר בלילה, כי הרי הבחור עדיין מתעקש על זה שאני אעבור לגור איתו.

אז במקום לברוח לבית הבחור הסתגרתי בחדר ומיררתי על מר גורלי. האמת שלא. האמת שהתגברתי על זה די מהר, או יותר נכון התעלמתי מזה מהר והדלקתי טלוויזיה בשביל לגלות ששבוע יום השואה התחיל ושאין שום דבר שפוי שלא מדבר על זה.

בהתחלה ראיתי סרט עניין נורא, אבל אחרי 3 שעות (איך זה שהסרטים האלה אף פעם לא נגמרים??) נעשה לי קצת מעיק מדי כל הקטע של השואה, אז החלפתי ערוץ בשביל לגלות שיש הניצוץ. מעולם לא ראיתי סרט יותר מפחיד מזה, וראיתי רק 10 דקות ממנו. יותר מזה לא החזקתי מעמד מול הטלוויזיה. דווקא נראה סרט ממש טוב, אבל אני חושבת שאני אראה אותו עם הבחור, או בשעה יותר אנושית (כלומר - כשיש אור בחוץ).

בין כל התוכניות האלה ניסיתי להתקשר לדבר קצת עם הבחור אבל הוא לא ענה לי. התקשרתי בערך ב12 והוא לא ענה, התקשרתי שוב אחרי רבע שעה והוא לא ענה, התקשרתי שוב אחרי חצי שעה והוא לא ענה, אבל הפעם הוא החזיר לי סמס שהוא בפאב רועש ושהוא לא יכול לענות. טוב, מילא. מאוחר יותר התברר שהוא בדיוק נכנס לפאב כשהתקשרתי, והוא אידיוט אז הוא לא יכל לענות לי בשביל להגיד שהוא נכנס ושנדבר יותר מאוחר.

שאלתי אותו מתי הוא חושב שהוא יחזור והוא אמר לי שב2(שעון ישראל). אוקיי. עד אז כבר הספקתי להרדם ולהתעורר בבהלה ב2 (שעון צרפת) כי חשבתי שפיספסתי את השיחה שלו. איז פיספסתי, הבחור אפילו לא התקשר. אז ניסיתי להתקשר והוא לא ענה, ניסיתי שוב אחרי רבע שעה והוא לא ענה, חיכיתי עוד רבע שעה ונאדה. הבחור מת. ב3 בערך הוא מתקשר אליי ואומר לי שרק עכשיו הוא חזר לאוטו ושהוא השאיר את הפאלפון באוטו. הסברתי לו טוב מאוד שזה לא מקובל עליי שהוא כותב לי סמס במקום לענות לי (כשהוא בעצם יכל לענות) ושאני לא מנסה להציק לו כשהוא יוצא עם חברים, רק לבדוק שהוא בסדר (כי יש לו את הנטיה המאוד מפגרת להשתכר יותר מדי ואז לנהוג).

לשם שינוי הוא לא נבח עליי, הוא אפילו היה בסדר יחסית.

תודה לאל שהוא חוזר עוד שבוע (בדיוק!) אחרת הייתי מאבדת את שפיותי. זה לא כיף להיות לבד שבועיים, במיוחד לא כשאני יודעת שכל האקסיות שלו (ואני באמת מתכוונת כ-ל)  יצאו מהמחילות שלהן ולא מפסיקות לרייר עליו. ביום שישי הוא אפילו התקשר אליי בוכה, אחרי שאיזו בחורה שהוא יצא איתה לפני 4 שנים (!!!!) הודיעה לו שהיא לא יכולה לחיות בלעדיו.

מעניין מאיפה הוא מוציא את כל הבחורות הפסיכיות האלה (אם אתם צריכים עוד דוגמא, יש בחורה שקיעקע את השם שלו על ישבנה והם יצאו רק חודש).

אבל די לדבר על בחור.

היום בבוקר קמתי כמו שצריך, ב11 וחצי, בניתי על מקלחת ארוכה וכיפית לפני הלימודים אבל משהו חייב להדפק. פתחתי את המים החמים ואבוי - לא נפתח הזרם. ניסיתי בכיור וגם שם אותו סיפור. יש רק מים קרים שלדעתי הגיעו הישר מבחוץ כי זה היה כמו להתקלח בקרח.

ניסיתי להתחכם ולחמם את האמבטיה עם מים מהסיר (חזרנו לימי הביניים) ועם מים מהקומקום והכל היה טוב ויפה, רק שבשביל לשטוף את הסבון נאלצתי לפתוח את המים.

זוועת עולם.

כאילו זה לא מספיק, כשהגעתי לאוני' גיליתי שכולם החליטו להגיע לשיעור שלנו ולא היה מקום, אז ישבנו על המדרגות כמו מסכנות. זה לא היה כזה נורא אם זה היה שיעור רגיל, אבל זה היה השיעור היחיד שהמורה רק משרטט עוברים שונים ומשונים על הלוח ואנחנו צריכים לנסות להעתיק אותם, ובאותו זמן להבין מה הוא מסביר. סיוט.

מזל שזה שיעור של שעה כי התחת שלי לא היה שורד יותר זמן.

ועכשיו אני אלך לראות טלוויזיה ולאכול עוגת תפוחים, כי ממש אין לי כוח ללמוד (אז מה אם צריך?)

גם אני אוהבת אותך, מאוד. אבל עכשיו כשאתה אומר לי את זה אני לא יכולה שלא להרגיש שאתה משקר לי, כי אני יודעת שהיום במסיבה יתחילו איתך בנות, ואולי כבר התחילו, ואני חושבת על אותו אימייל ואני יודעת שכיף לך להגיד לכולם שאתה משתרלל פה בפריז, ושאין לך חברה, אז אתה יכול לעשות מה שבראש שלך, בלי לקבל מבטים מאף אחד ובלי לדפוק חשבון לאף אחד.

אז עכשיו כשאתה אומר לי שאתה אוהב אותי ושאתה נורא מתגעגע, אני שומעת רק את הרגשות אשמה שלך על מה שאולי תעשה, או שלא תעשה.

והמחשבות האלה הן לא בגלל שאני לא בוטחת בך, זה רק בגלל שאני יודעת דברים שהייתי מעדיפה לא לדעת.

זה מה שחשבתי בשניה שניתקתי את השיחה איתו, לפני כמה דקות.

אין אפשרות לתגובות, כי אני יודעת מה אתם תגידו, את הכל כבר שמעתי.

ולמרות הקטע הזה, אני בוטחת בו, כי כשאני מסתכלת עליו אני רואה שהוא באמת אוהב אותי, ואני יודעת שהוא לא איתי רק בגלל שנוח לו, כי לא חסר לו בחורות שמתחילות איתו.

תמיד ידעתי שיש שתי דרכים "לחיות" במערכת יחסים.

מצד אחד אני יכולה לבלות את זמני במחשבות על כמה הוא בוגד בי, עם מי, מתי. לחשוב שבכל שניה שאנחנו לא מדברים הוא נמצא עם איזו כוסית, כי הרי הוא מהסוג שתמיד יצא עם דוגמניות. תמיד. ואולי בגלל זה אני מתוסבכות איתו, כי אני יודעת שאני אף פעם לא הרגשתי או ארגיש מספיק יפה בשבילו, ומספיק טובה בשבילו.

ומצד שני, אפשר לבטוח לגמרי בבן אדם, אולי לבטוח קצת יותר מדי, אבל לבטוח.

ואני מעדיפה את הדרך השניה, כי הרי אי אפשר לנהל קשר נורמאלי אם כל הזמן חיים בסרטים על בגידות, וחוצמזה כמו שאמרה פעם חברה טובה מאוד שלי - מה שאני לא יודעת לא יכול לכאוב.

הבחור מרגיז אותי, לגמרי. תחסכו ממני את תגובות ה"הוא אידיוט, הוא מרגיז, תמצאי מישהו חדש" כי זה סתם קיטורים על זה שהוא בישראל ולא נותן לי מספיק יחס ואני צריכה הרבה יחס.

אתמול ב12 התקשרתי אליו כדי להגיד לו לילה טוב והוא לא ענה, התקשרתי רבע שעה אחר כך והוא סגר עליי את הטלפון. הנחתי שהוא כבר ישן, למרות שלא מקובל עליי שהוא מנתק לי את הטלפון, כי הוא אף פעם לא עושה את זה. רבע שעה אחר כך אני מקבלת הודעה "ממי הלכתי לישון אני סוגר את הטלפון נדבר מחר" וסגר את הטלפון עוד לפני שבכלל הספקתי לענות לו. בערך שעה אחר כך פתאום אני מקבלת הודעה שההודעה ששלחתי לו הגיעה אליו - זאת אומרת שהוא פתח את הטלפון.

אם תשאלו אותי, משהו פה תמוה. אני לא מתעמקת בזה יותר מדי, כי משום מה קשה לי להאמין שהוא שרד עד 2 בלילה (כשהוא ער מ4 בבוקר) אבל עדיין זה מטריד אותי.

בטח יהיו פה הרבה פוסטים כאלה אבל ככה זה, אין לי למי לקטר יותר מדי (יש, אבל הם יכולים לסנן אותי בטלפון\לברוח ממני)

הבחור נטש אותי היום ב5 בבוקר והאמת שנעשה לי ריק. אני לא רגילה לא לדבר איתו יום שלם.

בדיוק לפני כמה דקות הוא התקשר (הגיע הזמן) להגיד לי שהכל בסדר ושהוא כמעט איחר את הקונקשיין שלו כי היה סייל של הוגו בוס וארמאני. חבר שלי הוא בחורה.

אבל הוא נשמע שמח וזה טוב, למרות שהיה נחמד אם היינו מדברים יותר מ5 דקות אבל שיהיה, לא נדרוש יותר מדי - אחרי הכל הוא לא ראה את המשפחה כבר חצי שנה.

חוצמזה הייתי היום עם שתי חברות שלי מישראל, שגררו אותי לעשות שופינג בחורים נידחים ברחבי פריז עד שנשבר לי כל הגוף והודעתי שאני חוזרת הביתה. מתיש להיות עם התיירים האלה...

ועכשיו אני אלך לאכול א. ערב, כי צריך להכניס קצת אוכל לגוף..

סמסטר 2 התחיל ומסתבר שבחופשת סמסטר האוניברסיטה השתכללה ורכשה לעצמה את מיטב הטכנולוגיה כדי שאנחנו נוכל להנות מהרצאות בVideo Confernce.

ביום שני הגעתי בבוקר, רבע ל8 בדיוק, ונכנסתי לאמפי' לגלות שעל המסך יש תמונות של פריז, שעון, ומשפט שמודיע לי מתי מתחיל השיעור. בנוסף לכל זה ברקע התנגנה לה מוזיקה קלאסית שלרוב שומעים אותה רק במעליות, מהשהיה נחמד בהתחלה וככל שהמשיך היום הפך להיות הקללה הכי גדולה בעולם.

השעה 8 הגיעה, ולפתע על המסך הופיע איש, מטושטש, מאוד מטושטש, אני חושבת שברגע הראשון כולנו חשבנו שיצורים מהחלל מנסים לתקשר איתנו, במיוחד בגלל שהאיש המטושטש נשמע כאילו הוא חי מתחת למים. האיש הזה, מסתבר, הוא המרצה וסביר להניח שאני לעולם לא אדע לזהות אותו, גם אם הוא יעמוד מולי ויגיד לי "שלום, אני אדון מרצה להיסטולוגיה" אני אחשוב שהוא סתם עובד עליי. אבל לא אכפת מאיך שנראה המרצה, לרוב הם מכוערים (חוץ מגרג, המרצה לאתיקה, אבל עליו נדון יותר מאוחר). אחרי חצי שעה של שיעור, המרצה רצה לכתוב משהו על הלוח, כל האמפי' שלנו נכנס לחרדה - איך לעזאזל נראה מה המרצה כותב. אבל שוב הכתה בנו הטכנולוגיה וגילינו שיש לוח שמעביר בדיוק את מה שהמרצה כותב. WOW.

האמת, היה מגניב. העובדה שלא היה מרצה לא גרמה ליותר רעש באמפי' - להפך. אין לנו יותר רעש ,הערות מצחיקות, מטוסים עפים... על מה אני מדברת?? זה נורא. אנחנו מרגישים כאילו המרצה שלנו הוא רוח, ועם הבעיות ווליום אנחנו מבלים שעתיים שלמות כשהמרצה צועק עלינו (זה במקרה הטוב, במקרה הרע הוא גם עם כאב גרון ואז כל מילה מלווה בשיעול לתוך המיקרופון), וחוצמזה - מה זה הרצאה בלי מטוס קטן שטס, בלי שריקות כשהמרצה עושה במכוון או לא במכוון איזו הערה על המבחן\על סקס.

ועוד לא התחלתי לדבר על המוסיקה. המוסיקה זה דבר נוראי. התקשרתי לבחור באחת ההפסקות להעיר אותו, והוא הזדעזע לשמוע את המוסיקה התוקפנית ששמו לנו ברקע, שגרמה לכולם לצאת מהאמפי בכל רגע של הפסקה. נראה לי שבשלב מסויים מישהו איים על ההנהלה כי המוסיקה נעלמה וחזרנו להיות רגועים.

הדבר הכי נורא בכל העסק הטכנולוגי הזה, זה שאנחנו לא זוכים לראות את פרצופו של גרג. גרג הוא אחד המרצים לאתיקה, הכי צעיר (30 ומשהו) והוא רופא (כמה מפתיע בהתחשב בעובדה שאנחנו לומדים רפואה). בתיאור כללי אפשר להגיד שהוא הג'ורג' קלוני (בתקופת אי.אר) של האוניברסיטה שלנו. אין בחורה שלא הלכה לשאול אותו שאלה ולו רק בשביל לבדוק אם יש לו טבעת . אין לו, אבל אחרי שבסוף שנה שעברה הוא נענה לקריאות האמפי' שדרש סקס על הבמה, והוא בחר בחור לקטע (לא באמת היה סקס, סתם הרבה בלגאן) אני חושבת שאנחנו מבינים למה אין טבעת.

אניוויז, מסתבר שזו שיטת הלימוד החדשה. אני הצעתי שיעבירו את זה בנט, ככה לפחות אפשר להשאר בבית, מול המחשב וללמוד בשקט (כן רייט, אני אקום מהמיטה ב8 בשביל להתיישב מול המחשב לשיעור).

טכנולוגיה זה לא כיף, בכלל.

(ועכשיו ללמוד, כי אמנם רק התחיל הסמסטר אבל כבר העמיסו עלינו המון)

רק עוד יומיים וחוזרים ללימודים, לקום ב7 בבוקר בשביל קורסים שסביר להניח אני לא אקלוט בשעות כאלה מוקדמות של היום.בינתיים אני מנצלת כל רגע פנוי לשינה, היום למשל לא קמתי מהמיטה עד 12 וחצי, וגם זה רק בגלל שהרגשתי שצריך ללכת הביתה.

האמת שאני חושבת שהאשמה לחוסר התעוררות שלי מוטלת על התריס החדש של הבחור. עד לפני שהיה לו תריס הייתי קמה ב10 בערך, כי היה הרבה אור שהודיע שבוקר. עכשיו מתעוררים ולא יודעים אם אמצע הלילה או בוקר. מילא.

אז כמו ששמתם לב, הריב עבר, בעיקר בגלל שהוא התנצל יום למחרת והודיע שהוא סתם היה בלחץ מהבחינה. אם הוא אומר... העיקר שהוא התנצל והתנהג כמו שצריך ביומיים האחרונים. זה היה ממש ריב מפגר והודעתי לו שבפעם הבאה שהוא יחליט שהוא צריך להוציא את העצבים שלו על מישהו שיתקשר למישהו אחר, כי אני לא מוכנה לסבול שצועקים עליי ככה בלי סיבה.

אתמול בערב כשחזרנו הביתה קראתי איזה מייל שאקסית שלו שלחה לו, משהו על לבדוק אם הם עדיין אוהבים. מבחיל. שלא תחשבו לרגע שאני מבלה את זמני בלקרוא לחבר של את האימיילים, הוא נתן לי לקרוא את זה, וזה נתן לי סיבה מצויינת לשאול אותו אם חברים שלו בארץ יודעים על קיומי (ולנסות להעלות את סיפור המייל).

אבל לא שאלתי אותו מיד.

עשיתי לו קצת פרצופים (בעיקר כי אני נהנית לראות אותו מנסה להוכיח לי במשך שעות כמה הוא אוהב אותי) והאמת שלא ממש היה לי מצברוח להתחיל שיחה כזאת.

לפני שהלכנו לישון שאלתי אותו את ה-שאלה. הוא ענה לי במן "ברור" כזה לא משכנע ושאל אותי את אותה שאלה. כנראה בנסיון להתחמק. אחרי זה הוא שאל אותי מה גורם לי לחשוב שהם לא יודעים, ואמרתי לו שזה בגלל המייל. הוא התחיל לקשקש על זה שאין לי מה לדאוג ושהוא אוהב אותי ודברים כאלה. האמת שאני יודעת את זה, ומצד שני אני יודעת גם שהוא משקר לי.

בערך שעה אחרי שנרדמתי הוא העיר אותי לשאול אם אני ישנה והודיע לי שהוא לא מצליח להרדם. שאלתי אותו למה, והוא ענה לי שזה בגלל מה ששאלתי אותו. שוב שאלתי למה (כי כשמעירים אותי ב3 בבוקר אני לא ממש חושבת על שאלות מורכבות יותר) והוא ענה שהוא לא יודע. רייט. הנחתי שעדיף לי להשאיר אותו עם הרגשי אשמה שלו ולהמשיך לישו ןבשקט וכך עשיתי.

האמת, שעדיף ככה.

אני יודעת שהוא בסך הכל מנסה לצאת סופר גבר מול חברים שלו, ולשחק אותה "אני זיין על" בזמן שהם מספרים לו על כמה בנות הם עושים בדרום אמריקה. לא שזה לא מפריע לי, אבל גם אם הוא ידע שאני יודעת על המייל, זה הרי לא יבטיח לי שהוא ישלח למחרת אימייל לכולם על זה שיש לו חברה.

זה גם לא מטריד אותי יותר מדי, אז אין מה להעלות את זה.

אז אחרי שהכל חזר למצבו הרגיל יצאנו ביום שישי בצהריים לשופינג ברחבי העיר.

התוצאה - הבחור כמעט נרצח על ידי.

הלכנו לקנות מתנות לאחיות של ולהורים. סיוט כבר אמרתי? נשארנו שעתיים בחנות ספרים כדי למצוא ספר בישול שיהיה מושלם לאדון בחור, כי הוא לא מסתפק בספר בישול רגיל (בשלב מסויים כבר הצעתי לו ספרים שמתחילים ב"מצרכים נחוצים- ליטר דם חזיר" ואני נשבעת שהיה כזה מרשם) כשסוף סוף מצאנו את ספר הבישול המושלם הוחלט שאפשר ללכת לחפש חולצות לאחיות.

נתחיל עם זה שטוב שהחבר היקר שלי הולך לעשות שופינג עם אבא שלו, אחרת סביר להניח שהוא היה מתלבש בצורה מזעזעת. ניסיתי להסביר לו שהחולצות שהוא בוחר לאחיות שלו הן מזעזעות, אבל זה לא עבד, אז נאלצתי למדוד אותן כדי שהוא יראה כמה זה מכוער. למזלנו זה עבד והוא השתכנע שאני צריכה לבחור משהו.

אחרי 3 שעות סוף סוף יצאנו עם כמות שווה של חולצות לשתי האחיות (כדי שלא יתחילו לריב) ויכלנו לחזור הביתה.

אני מודיעה שאני לעולם לא אלך לעשות איתו יותר קניות. איזו קללה...

ועוד עם אלפי אנשים בחוץ, ו0 מעלות שהקפיאו לי את כליות.

מזל שהבחור בזמן האחרון נוטה להיות נחמד ++ ולא נותן לי הזדמנות להתעצבן עליו יותר מדי.

חוצמזה שהוא מתחיל להפחיד אותי קצת עם ההצהרות שלו. אתמול הוא גם החליט (אחרי שהוא התקשר אליי בערב והתחנן שאני אבוא לאכול איתו א. ערב כי הוא נ-ו-ר-א מתגעגע) שאני צריכה לבלות אצלו "קצת" יותר זמן. כלומר - לגור איתו, אבל לא בכזאת רשמיות, אתם יודעים, כדי למנוע יותר מדי מחויבות.

אני לא ממש יודעת מה עובר עליו, וגם לא ממש אכפת לי.

אני חושבת שכאן זה המקום לסיים את הפוסט, כי הסתבכתי בו יותר מדי והתחלתי לכתוב אותו אתמול, המשכתי היום, ואם אני אסיים אותו מחר אז הוא יהיה הזוי מדי.

מקווה שהוא יצא קריא, וגם אם לא, לא נורא.

אני אלך לסדר את החדר, הוא נראה כאילו עבר פה הצונאמי.

מסתבר שאני לא רק שירות השקמה גרוע, אני גם אגואיסטית, ממורמרת ולא מפסיקה לקטר.

ריב השעון המעורר היה רק הקדמה לעובדה שלא טוב לו איתי. למה? כי מסתבר שיש לי הערות שהוא לא אוהב.

כי כשאני מבקשת ממנו לא לדבר בטלפון עם חברים מהאוני' בזמן שאנחנו אוכלים א. ערב זה אומר שאני ממורמרת (או אולי בעצם שסתם לא נחמד שהבנאדם שאתה אוכל איתו מדבר בטלפון), או שאחרי 4 ימים שלא ראיתי אותו אני באה אליו, מצפה לקצת יחס, והבחור מצידו מבלה את כל הערב בטלפון, בקריאת בלייזר או בשיטוט באינטרנט, זה אומר שאני דורשת יותר מדי תשומת לב, וכמובן העובדה שהחלטתי לריב איתו יום לפני מבחן (אני עד עכשיו לא מבינה איפה אני התחלתי את הריב ומתי בדיוק) זה אומר שאני אגואיסטית שלא מתחשבת בו בכלל.

כנראה שאני השטן בהתגלמותו, ולא רק שאני השטן - גם החלטתי לצאת עם מריה הקדושה.

תמיד ידעתי שאני לא מושלמת אבל מעולם לא חשבתי שאני חברה עד כדי כך גרועה. אני בנאדם רע, רע מאוד.

אבל במקום לשבת בבית ולהתעצבן על זה שחבר שלי אידיוט, אני אלך לשופינג, או ניסיון לשופינג.

זוגיות זה בעייתי מדי.

חבר שלי מוזר עם נטיות פסיכופאטיות.

מתקשר אליי לבקש שאני אעיר אותו, וכשאני עונה לו קצת בעוקצניות, ולא ב"באיזו שעה אהוב ליבי" הוא מתנפל עליי כאילו כל מה שאני עושה זה למרר לו את החיים.

הוא פשוט לא נורמאלי.

עכשיו הוא החליט שאנחנו לא מדברים כי אני מפריעה לו ללמוד וכרגע מתמטיקה זה הרבה יותר חשוב ממה שיש לי להגיד, ושגם לא ממש אכפת לו שלא מוצאות חן בעיני הנביחות שלו עליי, או במילים אחרות "לא אכפת לי מהקשקושים שלך, ביי".

כל זה היה לפני חצי שעה ואני עוד מנסה להבין מה לעזאזל התרחש פה וממתי בדיוק אני מתפקדת כשעון מעורר.