אני חושבת שזו הפעם הראשונה בחודשיים האחרונים שנפרדנו (כל אחד לביתו, לא פרדנו סופית ) ושחזרתי הביתה מאושרת...

לפני יומיים היתה לנו שיחה רצינית כזאת ב3 בלילה, יותר נכון אני אמרתי לו בדיוק מה מפריע לי, קצת בכיתי, קצת התעצבנתי עליו, קצת צחקנו אבל בסופו של דבר אמרתי לו הכל והרגשתי הרבה יותר טוב אח"כ, במיוחד מהעובדה שהוא לא עשה לי שוב את קטע ה"אוף שוב את עושה סצינות" שאני כל כך שונאת.

הדבר היחיד שמעצבן היה שהוא החליט שהוא פשוט לא מהבחורים שמראים יותר מדי חיבה ואהבה, בולשיט אחד גדול, או שאולי סתם במשך כמה חודשים דיברתי עם מישהו אחר לגמרי ולא איתו. אמרתי לו שדווקא לי זכור שהוא כן כזה, או היה כזה פעם, והוא החליט שאני מעלה נושאים שאסור לנו לדבר עליהם. מוזר, לא ידעתי שזה הפך להיות כזה נושא טאבו... אבל לא נורא, משום מה כשאני חושבת על זה עכשיו לא כזה אכפת לי....

אבל השיחה הזאת דווקא שיפרה הרבה דברים בקשר ביננו, וזה מעולה. אפילו כבר אין נשיכות, הסימנים הכולים שהוא עשה לי פעם שעברה די הפחידו אותו והוא החליט שאני עדינה מדי בשביל המשחקים המטופשים שלו.

ועכשיו כדאי שאני אלך ללמוד, לילה ביולוגיה מצפה לי, ומחר בערב יש ערב כיף, רק אני והוא בניסיון להתעלם מהלימודים שמציפים אותנו וגומרים לנו את החיים...

וככה הרגליים שלי נראות, אחרי שאתמול הבחור החליט להכאיב לי "קצת".

זה הנזק:

הרגע ספרתי ויש 5 סימנים כחולים, ממש כחולים. כל זה מנשיכות. זה לפחות יראה לו שכשאני אומרת לו שכואב לי, אני רצינית.

(ואנחנו סתם הולכים מכות לכיף, אל תקחו את זה קשה מדי)

האמת שלא רציתי לכתוב פה, אבל זה מה שהיה לי בראש כל היום אז שיהיה, גם ככה כתבתי לכם פה על פוסט תסכול מיני וגם ככה אתם לא מכירים אותי אז לא ממש אכפת לי.

אתמול הבחור היה חולה, אז קפצתי אליו אחרי האוני' לדאוג שהוא יאכל ולהיות איתו קצת, וכמובן שנשארתי לישון שם. אחרי שהוא עיצבן אותי כמה שעות טובות, הוא פרש ללמוד ואני השתרעתי על המיטה לראות איזו תוכנית על אנשים עם בעיות עם הזהות המינית שלהם. שועשעתי כי היה שם זוג של בחורה ובחור שבכלל יותר הומו מכל דבר אחר. הזכיר לי כל מיני דברים (שאני מנסה להדחיק).

אניוויז, ב1 הלכנו לישון, נראה לי. הדבר האחרון שאני זוכרת זה שראינו סיינפלד, ואני לא ראיתי את הסוף. בערך שלוש שעות מאוחר יותר התעוררתי מזה שהבחור נישק אותי, ולא סתם נישק אותי. ממש ממש נישק אותי ואני כנראה מנשקת טוב מתוך שינה כי לקח לי זמן להתעורר . לדעתי הוא ניסה לאנוס אותי מתוך שינה, די הלך לו האמת אבל שנינו עד עכשיו לא ממש בטוחים מה גרם לנו להתעורר ב4 בבוקר לסקס. די משעשע כשחושבים על זה.... כל הזמן שהיינו ערים נראה לי הזוי לגמרי, וזכור לי שנרדמתי שניות אחרי זה.

מעניין.

כנראה הוא באמת ניסה לאנוס אותי, או שזו המיטה החדשה.

לא ברור.

אבל אני חייבת לציין שזה נורא נחמד להתעורר ולגלות שמישהו מנשק אותך (ואני לא מתכוונת לאה שהכלב שלהם בא ללקק אותם בבוקר).

טוב זה פוסט מוזר ומיותר, אבל זה צריך להיות מתועד איפשהו כי באמת היה הזוי.

הרי אסור לי להתעצבן בגלל שחבר שלי, שהייתי אמורה לישון אצלו היום, החליט שהוא יוצא עם חברים שלו מהאוני' (בנים ובנות) וכשאני שואלת אותו אם הוא לא תכנן להזמין אותי הוא אומר שהוא לא רוצה שאני אבוא.

מילא.

אבל כשאחר כך הוא גם אומר לי שכשהוא יוצא עם ידידות שלו הוא לא מזמין אותי כי הוא לא אוהב "לערבב" ועוד אומר לי שאני סתם מגזימה ונסחפת בתגובות שלי, זה לא ברור לי.

כנראה שרק בבועה שלי כשכיף עם אנשים בדרך כלל רוצים לצאת איתם, ולא משנה מי בא....

(לא מתאים לי לכתוב על נושאים כאלה, כי אני בדר"כ גם לא מדברת עליהם אבל צריך להוציא את זה איפהשהו וגם ככה אתם לא מכירים אותי. רובכם)

היום באמצע שיעור כימיה זה נחת עליי, אני בדרך (אם לא כבר) להיות מתוסכלת מינית.

לגמרי.

אני כולה חודש וחצי בלי סקס ושרדתי תקופות קשות יותר (והן בכלל לא היו נוראיות) אבל גיליתי שזה עוד יותר נורא כשיש חבר.

מאוד נורא.

עקב העובדה שלבחור יש בקע בבטן כבר חודש וחצי, אנחנו נאלצים לוותר על חיי מין, ובמקום הולכים מכות. היום למשל יש לי כחול ענק על היד בגלל שהוא נשך אותי, אבל אני סוטה מהעניין החשוב - סקס.

הבחור גם לא רוצה לעבור פה ניתוח ולכן מתכנן לעבור את הניתוח בארץ, בדצמבר, מה שמשאיר אותי עם עוד לפחות חודשיים-שלושה של תסכול.

מה שמתסכל זה לא העובדה שאין סקס, אמרתי כבר שאפשר לחיות בלי זה, הבעיה היא שזה די חסר במערכת יחסים שלנו, הקרבה הזאת.

הדבר שהכי בא לי עכשיו זה לשמוע אותו גומר. רק את זה, לא אכפת לי מכלום אחר. היום בשיעור כימיה חשבתי על זה, מה שגרם לי לחשוב על עוד דברים שרחוקים מלהיות קשורים לכימיה ושלא כדאי לחשוב עליהם בכלל כשאתה מתוסכל מינית.

כשנגמרו השיעורים הלכתי לספריה, וזה היה בכלל צרה כי לנצח הספרייה הזאת תזכיר לי אותו ואת הסמסים הקינקיים שהיינו שולחים אחד לשני בזמן ש"ניסיתי ללמוד".

אני באמת מתוסכלת. מאוד.

ועוד שלושה חודשים כאלה... דמט.

הבחור אוהב לעצבן אותי, והוא אוהב שאני "מזכירה" לו שאני קצת קנאית. קצת, לא הרבה. בגלל זה הוא כל הזמן מזכיר איזו ונסה אחת, מישהי שלומדת איתו ומסתבר שהיא מאוד מעניינת אותו כי הוא כל הזמן מזכיר אותה.

היום במיוחד הוא החליט לעצבן.

זה התחיל ב:

"מה אתה כל כך מאושר פתאום?"

"כי הרגע עשיתי סקס"

"וואלה? עם מי?"

"אני לא יכולה להגיד, רק שזה מתחיל בו ונגמר בסה"

"חה, מצחיק"

זה המשיך עם:

"האקסית שלי מישראל שלחה לי היום מייל שהיא באה לפריז"

"אחלה"

"כן והיא שאלה אם היא יכולה לישון אצלי"

"טוב לדעת"

"כן, אז אמרתי לה שאני צריך לשאול אותך. את מסכימה?"

"אני אמורה להסכים?"

"אם את סומכת עליי אז כן, אם לא אז יש לנו בעיה קשה בקשר *זו הבעיה היחידה?!?!*"

"תגיד לי זה נשמע לך הגיוני שאני אסכים?"

"אה את לא מסכימה?"

וזה נגמר עם:

"האמת, לך דווקא אין מה לדאוג כי את בטוחה ב100% שחבר שלך לא יבגוד בך"

"וואלה זה נכון"

"אז את יכולה להיות רגועה"

"כן אבל חבר שלי כבר עשה את זה"

ועם המשפט הזה החזרתי לו על כל העצבים שהוא גרם לי היום.

כמעט נפלט לי באיזה רגע "אתה לא אוהב אותי יותר, בעצם - אתה באמת לא אוהב אותי יותר" אבל זה כבר היה מוביל לשיחות רציניות וכאלה ולמי יש כוח וזמן.

אז בטח יהיה פה עידכון על חיי, על הבחור, על הלימודים.

אבל ממש אין לי זמן, אז בינתיים אין הרבה עידכונים.

אוף, אני לא אוהבת כשאין לי זמן לנשום.

"אולי תבוא אליי היום בערב?"

"אממ אולי, אני צריך ללמוד"

"אבל למדת אתמול כל הלילה ולא ראיתי אותך כבר מיליון שנה" *טוב נו, יומיים אבל אם גם היום אני לא אראה אותו זה כבר יהיה הרבה זמן*

"נו אמרתי אולי, יש לי עוד מלא דברים לסיים"

"בסדר, אבל אתה יכול להקדיש לי קצת זמן בסופשבוע שלך, זה לא כאילו לא למדת בכלל"

"טוב נראה בערב"

שלא יעשה טובות ושלא יבוא בכלל, אפשר לחשוב מה ביקשתי...

זה כל כך מרגיז אותי כי הוא יודע שהוא צריך לבוא אליי, מכל מיני סיבות, אבל סתם לא נוח לו לנסוע במטרו כשהוא יכול לותר על זה.

ומה שהכי מעצבן זה העובדה שיש לפני מיליון דברים יותר חשובים ואני לא בעדיפות ראשונה (טוב נו, שניה, כי לימודים זה תמיד עדיפות ראשונה).

אה וממש לא נראה לי שהוא יתאהב בי שוב, כי אם זה לא קרה עד עכשיו אז בטח גם עוד כמה חודשים זה יהיה בדיוק אותו דבר, אבל עד אז לא נראה לי שעדיין יהיה לי אכפת ממנו.

ואמא בדרך לבית חולים, בטוחה שהיא לא חוזרת יותר בחיים.

ממש אין לי מספיק דברים על הראש כרגע..

ככה אני מרגישה כרגע, וגם הבחור שקפץ אליי לביקור קרא לי ככה.

אני שונאת להיות חולה, במיוחד מצוננת. זה מטריד. זה לא חולה באמת, זה חולה מעצבן כזה, כל הום אני עם הטישו ועם התרופות. בבוקר היה עוד יותר זוועה, קמתי ב8 וחצי כדי להוריד לבחור עבודה שהוא היה צריך להגיד וכשחזרתי הביתה ניסיתי לחזור לישון אבל במשך שעה רק התעטשתי והשתעלתי. כשנרדמתי אמא התקשרה לשאול אותי מה הטלפון של סבתא שלי בארץ. כאילו שלי יהיה אותו...

חוצמזה, אין לי הרבה זמן לחיות וכשיש זמן אני בדר"כ לא בבית.

מחר חברה שלי מהארץ באה אליי, עד יום שלישי. יש לי מיליון דברים להכין לשבוע הבא לאוניברסיטה, אמא שלי ביום ראשון נכנסת לבית חולים לניתוח (מה שאומר שכל השבוע אני אצטרך לנסוע לשם) ובין לבין צריך גם לראות קצת את הבחור שלי שאני עוד לא סגורה מה קורה איתו.

מדי פעם הוא יכול להיות נורא חמוד, ואז להיות הכי מעצבן בעולם. למדתי כבר להתעלם כי הוא סתם מעצבן, הוא כמו איזה ילד ואף פעם אי אפשר לדעת אם הוא יהיה רגוע וחמוד או בהיפראקטיביות  הצעתי לו לקחת ריטאלין, יחסוך לי הרבה עצבים ואנרגיות.

ביום שלישי ישנתי אצלו והלכנו מכות, היה מצחיק אבל יצאתי עם סימן כחול. כרגיל. אבל באמת היה מצחיק. ככה זה כשאין סקס, צריך להוציא אנרגיות איכשהו

ועכשיו צריך לעוף לאוניברסיטה ל4 שעות של כימיה ופיסיקה. אני מקווה שאני לא אמות בדרך...