Living the Parisian life. Champagne, Croissants and lots of French people. |
 כינוי:
בת: 40
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2002
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 3/2002
נשף סיום - השטחיות בהתגלמותה.
זה כבר הפך להיות נושא השיחה המדובר ביותר בחודש האחרון.
אם לפני זה חשבתי שהאמריקאים אובססים לגבי המסורות שלהם- עכשיו אני בטוחה בזה.
הנה אנחנו, שלושה ימים לפני הPROM, בשבוע מבחנים מתיש וכל מה שיש לחברה שלי לדבר עליו זה השמלה שלה, השיער שלה ואיך היא הולכת להתאפר.
את המבחן ביום שבת אני בספק אם היא תצליח לעבור. ושלא תבינו לא נכון, היא לא כזה בן אדם שיטחי שכל היום מדבר על איפור ובגדים. והיא גם לא היחידה שלא מפסיקה לדבר על הנשף הזה כאילו זה טקס אוסקר או משהו כזה.
היא גם מתעקשת להדביק אותנו בהתלהבות שלה- לא ממש הולך לה. אני פשוט לא רואה בזה משהו אחר מאיזה מסיבת בית ספר רגילה, בטח יהיה חרא מוסיקה, כולם יהיו שיכורים\מסוממים\מה שאתם רוצים ואף אחד לא יזכור את זה.
חוץ מהעובדה שזה באחד האולמות היותר יפים בפריז, אני לא מוצאת שום סיבה להתלהב מזה. מה גם שאין לה דייט או שום דבר בסגנון.
נו מילא, אמרתי כבר- לאמריקאים יש מסורות והם לא יוותרו עליהם בשום מצב. גם אם זה יכלול תסרוקת מזוויעה, שמלת נשף שרואים בסרטים (ראו ערך כל הקומדיות נוער למניהם) הדבר היחיד שחסר זה הלימוזינה.
אני לפחות החלטתי שאני לא משקיעה. לא שאני אלך כמו מוזנחת, להפך יש לי שמלה נורא יפה לדעתי (שלא נראת כמו טוטו של רקדניות בלט) אבל אני גם לא אלך לקנות שמלה ב200$ רק בשביל האירוע ה(לא) מיוחד הזה.
עד כאן להיום ובפרק הבא -
הנשף!!!
:-)
| |
מישהו מוכן לתרום לי זמן?
לא צריך הרבה, רק איזה 10-12 שעות.
לא כזו בקשה גדולה.
משום מה בזמן האחרון יש לי הרגשה ש24 שעות לא מספיקות לכלום. בהתחשב בעובדה שרוצים לישון איזה 7-8 שעות בלילה (ולא 2-3).
יותר מדי מבחנים, עבודות וסתם בית ספר.
שבועיים רצוף אני אהיה ביום שבת בבית ספר, לאן הגעתי???
אז כן כן, ממחר אנוכי אתייצב ב8 בבוקר (כמעט) כל בוקר בשבוע הזה למבחן אחד, שניים או שלושה ביום. ואלה רק מגנים.
LIFE SUX.
אבל לפחות זה אומר שעוד שבוע בדיוק הנשף, איזה כיף... כן בטח. סתם נסיון פאטתי של האמריקאים לעשות לעצמם נשף כמו בארה"ב, מזל שזה לא אותו דבר. זה בדיוק כמו בסדרות שכולם מתלבשים הכי מזעזע שאפשר, עם התיסרוקות הכי מזוויעות שאפשר לחשוב עליהן.
כן, צ'יזי צ'יזי ודאבל צ'יזי.
חוץ מזה גם חוררתי לעצמי את האצבע היום... טוב לא בדיוק חוררתי אבל שיחקתי עם המחורר והוא נסגר לי על האצבע ותלש לי חצי עור (שימו לב לתיאורים) אבל נו מילא, החיים ממשיכים.
| |
אני אפילו לא יודעת מה לכתוב...
לפני 4 שעות בערך נודע לי שהחייל שנהרג אתמול בלילה בפעילות בשכם, היה אח של אחד מהשכבה שלי.
הוא היה חבר טוב של אח של החברה הכי טובה שלי.
אני עדיין בשוק...
בבוקר כשקראתי על זה בוואלה לראשונה מזה הרבה זמן עצרתי לקרוא ובאמת לחשוב על אותו חייל שנהרג. חשבתי על איך שפתאום המשפחה שלו נשברה, איך אפשר לחיות כרגיל אחרי זה?
כאילו היתה לי הרגשה שזה מישהו שאני מכירה. קשה לי לחשוב שהוא איבד את אח שלו. אמנם הוא לא היה ידיד שלי ואני לא חושבת שאי פעם דיברנו אבל 4 שנים באותה שכבה, איכשהו מכירים אנשים.
ידיד שלי היה בהלוויה, כמו בערך עוד חצי שכבה. הוא סיפר שזו היתה הלוויה צבאית וזה היה ממש עצוב.. הוא לא היה צריך לספר לי...
ירדו לי דמעות כשהוא סיפר לי על זה. בעיקר בגלל שחשבתי על זה שהנה זה כל כך קרוב, אולי פעם הבאה (חס וחלילה) זה יהיה מישהו מהשכבה שלי.
כולה ילד....
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
