מצאתי 60 יורו בדרך הביתה.

60 יורו!!!

כנראה מישהו למעלה רצה לתת לי פרס על זה שהייתי מ1 עד 6 וחצי בספרייה ולמדתי כמו ילדה טובה.

איזה כיף.

60 יורו זה המון תחתונים!

(טוב האמת שלא, יש עוד דברים שאפשר לקנות )

ועכשיו אני הולכת לאכול, כי מהבוקר אני על יוגורט ו4 עוגיות.

ממש אנורקסית בהתהוות.

בלעכס.

פתאום כבר אין לי זמן לכתוב, וגם כשאני מתחברת זה בשביל לבדוק אימייל\לבדוק פורום\להדפיס שיעורים ואז יוצא שאין לי זמן לכתוב. וואו, אני עסוקה.

קשה להתחיל לחרוש כשלא רגילים אבל אני לומדת 3-4 שעות ביום ולאט לאט נלמד יותר (אני מפחידה גם את עצמי...). המוח שלי יתאדה בסוף אבל לא נורא. ההשקעה בסוף תשתלם (ולחשוב ששנה הבאה שוב יהיה כזה סיוט..).

מה שטוב זה שכשאני לומדת אני ממש לא רעבה וכשאני לא רעבה אני לא אוכלת, וכשאני לא אוכלת אני מרזה והופכת לכוסית על וזה כמובן נפלא בהתחשב בעובדה שכבר קיץ (קיץ! קיץ! אתמול עברנו לשעון קיץ ולא אמרו לי אז במקום לקום ב10 וחצי גיליתי שקמתי ב11 וחצי) וחוצמזה, זה נותן לי מוטיבציה ללמוד (אני אומרת לעצמי שגם אם אני לא אהיה חכמה לפחות אני אהיה כוסית. 1 מתוך 2 זה כבר משהו).

מה שגרוע זה שכבר אין לי חיים. בכלל אין לי חיים. בסופשבוע אמא רצתה שאני אבוא איתה לקנות לי משהו לחתונה שיש בקרוב (של מישהו מהמשפחה מסתבר, לא יודעת בדיוק מי וגם לא אכפת לי ממש) אבל נאלצתי לוותר כדי ללמוד ולהשלים דברים. לא הפסדתי הרבה כי בסוף היא לקחה את אחותי והן חזרו עם שמלה מהממת לי (שמסתבר שגם ממש נראית טוב עליי) וכמובן חזיה ותחתון.

כיף לקבל דברים בלי לסבול שופינג.

ועכשיו אני הולכת ללמוד קצת. אני ממש מבזבזת זמן עכשיו

(שמישהו ירביץ לי בבקשה)

הציונים האלה תקועים לי עמוק במוח ומסרבים לצאת.

אני כבר רואה את עצמי שנה הבאה (ובקיץ הקרוב) חורשת ימים ולילות ובסוף לא מוציאה ציונים מספיק טובים.

אבל לא נורא, כל יום ברגע שאני מתחילה להלחץ בשביל שנה הבאה מגיע משהו חדש שמעודד אותי. היום למשל, גיליתי שמישהו (חכם ושלמה פיסיקה בשנה שעברה) הוציא 1 (מתוך 20!) בפיסיקה ובכלל קיבל 3 בכימיה. אני לעומת זאת, לא למדתי פיסיקה בכלל (וגם לא למבחן) והוצאתי 0.6 נו, לא כזה כישלון אחרי הכל (כן כן אתם מוזמנים לצחוק. פאק יו אול). חוצמזה, ביום של הציונים גיליתי שיש אחת שזאת השנה ה3 (!!!) שלה והיא היתה במקום 200 ומשהו. על זה נאמר - את לא מיועדת ללמוד רפואה. wake up and smell the coffee.

מצד שני, הבחור שהגיע ראשון הוא לא צרפתי וזאת השנה הראשונה שלו. גאון. 20 20 20 ו18 באנטומיה. כולי הערצה. גם בחורה שאני מכירה הגיעה 5, גם שנה ראשונה. אבל היא שנה שעברה עשתה מתמטיקה באוני' (לא יודעת איך קוראים לזה בישראל) אז היא בהחלט גאונית. ושלא נשכח את המורה לפיסיקה שהחליט ללמוד רפואה והגיע גם אי שם גבוה.

אני גם יודעת שיש מלא אנשים שזאת כבר השנה השניה שלהם שהגיעו ל140+ (יש רק 126 מקומות) ואני כל כך מפחדת להיות במצב שלהם שנה הבאה. מילא להכשל לגמרי, אבל להגיע כל כך קרוב? בחיי שאני זורקת את עצמי מהאייפל אם זה יקרה לי.

ועכשיו אני אלך ללמוד, כי אמא עשתה לי רגשות אשם (היתה פשוט צריכה להגיד שאני טיפשה וזהו, אבל מילא) וחוצמזה, אני עדיין יכולה לעלות כמה מקומות בסמסטר השני אז יאללה לעבודה (הצינוים האלה.. או שזה נותן מוטיבציה ללמוד או שזה מדכא אותך כל כך שמחליטים לברוח ולהתחיל את הקיץ מעכשיו).

אם אתם חושבים שאני אכתוב פה לאן אני הגעתי, אתם טועים. אני רק אגיד שיש יותר מ200 אנשים שקיבלו ציון יותר גרוע ממני, והרבה יותר מדי אנשים שקיבלו ציונים יותר טובים ממני. (אני רעה אם לפחות אני שמחה שחברה שלי הגיעה נורא רחוק מאחורי?)

אני טיפשה.

מאוד טיפשה.

ואחרי שבכיתי את עצמי למוות כשחזרתי הביתה, אני הולכת לזרוק את עצמי מתחת לאיזה מטרו.

(ואני בטוחה שגם יש כמה גופות שם של אנשים שלא שרדו עד עכשיו.)

קיץ?

היה והלך.

כרגע יורד גשם בחוץ ואפור מגעיל.

לפחות הרגע התבטל לי התור לרופא עיניים אז לא צריך לצאת החוצה (והרופא עיניים נורא רחוק, הוא בדיוק בבניין ליד). בכלל, יש לי תור לרופא עיניים בגלל שלפני שלושה שבועות היתה לי דלקת בעין אז אמא קבעה לאבא תור וקבעה גם לי. כמובן שמאז כבר אין דלקת ואין סיבה ללכת לרופא עיניים, אבל מילא.

חוצמזה אם כבר קיץ, ביום רביעי היו 24 מעלות בצהריים והיינו תקועים באמפי' החם. כשאמרתי פעם שעברה שממש חם שם - טעיתי. חם כשקר בחוץ. כשחם בחוץ המקום הופך לתנור. אף פעם לא ידעתי שאפשר להזיע מלשבת ולכתוב. פשוט נורא. טוב שכרגיל הבאתי בקבוק מים והצטיידתי בגופיה ומכנס 4\3 (או קצת יותר ארוך, אף פעם לא ידעתי להגדיר אותו). חוצמזה, לבשתי את הנעליים החדשות שלי וזו היתה הטעות הנוראית שעשיתי בזמן האחרון (מאז שלבשתי את האדידס החדשות). בקרוב כבר לא יהיה עור מאחורי הרגל. אני טועה אם זה מזל או יותר גרוע שהנעל יותר נמוכה מהאדידס ועכשיו יש לי שני פצעים.

ולנושא אחר.

ביום שלישי נערכו בחירות למיס ומיסטר Necker. אני כמובן לא נכחתי בבחירות כי זה היה שעתיים אחרי שסיימנו ללמוד ויש לי דברים יותר מעניינים לעשות מלראות המון אנשים צועקים תתפשטי תתפשטי (מי אמר שישראלים וצרפתים לא אותו דבר? ). מסתבר שאנשים כן התפשטו, או יותר נכון - בחור אחד התפשט. התפשט לגמרי. אני לא בטוחה אבל נדמה לי שהבחור גם נבחר למיסטר אבל אני לא יודעת. בכל מקרה, אצלנו באוני' אוהבים להתפשט כי מאז שהוא נבחר ראינו את התחת של הבחור הרבה יותר מדי פעמים.

הבחורה שנבחרה למיס בטח גם התפשטה, אחרת באמת שאני לא מבינה למה היא נבחרה. יש בחורות הרבה יותר ראויות לתואר הזה. תואר עלק, היום כבר לאף אחד לא אכפת מי מיס NECKER ומי לא. זה גם לא יהיה אכפת לאף אחד עד ששנה הבאה מישהו יצטרך לארגן את הבחירות הבאות וזה כמובן התפקיד של המיס והמיסטר היוצאים (והמיסטר כבר לא יהיה שם כי הוא כבר יהיה בשנה שניה או יבכה על זה שהוא נכשל).

ואם כבר בחירות, הן בדרך כלל מגיעות לפני הציונים. ממש לפני הציונים, ואחרי שאתמול PO (עוד אוני') ערכו את הבחירות שלהן והיום COCHIN (כנ"ל) ערכו את שלהן - סימן שביום שני הציונים.

ואם לא הייתי יודעת שנכשלתי בכל המבחנים, גם בטח הייתי מתרגשת לקראת האירוע.

כרגע אני אדישה.

גם ככה אני אהיה שם שנה הבאה

All I know
Is everything is not as it's sold
but the more I grow the less I know
And I have lived so many lives
Though I'm not old
And the more I see, the less I grow
The fewer the seeds the more I sow

Then I see you standing there
Wanting more from me
And all I can do is try
Then I see you standing there
Wanting more from me
And all I can do is try

I wish I hadn't seen all of the realness
And all the real people are really not real at all
The more I learn the more I cry
As I say goodbye to the way of life
I thought I had designed for me

Then I see you standing there
Wanting more from me
And all I can do is try
Then I see you standing there
I'm all I'll ever be
But all I can do is try
Try

All of the moments that already passed
We'll try to go back and make them last
All of the things we want each other to be
We never will be
And that's wonderful, and that's life
And that's you, baby
This is me, baby
And we are, we are, we are, we are
Free
In our love
We are free in our love

קיץ! קיץ! ממש קיץ! שמש משנה כל כך הרבה.

חוצמזה, מסתבר שרוצים לפוצץ גם אותנו בגלל החוק נגד עטיית רעלות.

בחיי שמשעמם להם לטרוריסטים האלה.

אז יש לנו שמש, התרעות לפיגועים - אם לא הייתי יודעת הייתי בטוחה שאני בישראל.

אגב ישראל, היום בSHS (אתיקה למי שלא עוקב - תעקבו!!!-) ישבתי בקצה של השורה (כרגיל, שונאת לשבת באמצע ולהרגיש צפופה) ובאותה שורה בקבוצה השניה (יש רווח קטן באמצע) ישב בחורון. בשלב מסויים לבחורון נפל הקלמר אז הסתכלתי וגיליתי שלבחורון שלנו יש קלמר צ.ה.ל. כמו יהודי צרפתי למופת. חבל שזה היה באמצע השיעור אחרת הייתי מבררת מאיפה יש לו את זה. נו, מילא.

כדאי שאני אלך לישון. מחר קמים מוקדם ויש בייביסיטר בערב.

איך אני שונאת לדעת שיש לי בייביסיטר בערב, זה הורס את כל היום (שגם ככה יהיה הרוס כי מחר יהיה חם ואנחנו תקועים כל היום באמפי' שמתחזה לסאונה. 5 שעות בהתאדות. קללה).

אבל אתם יודעים מה?

יש שמש ושמש זה כיף.

(ומחר יהיה גם כסף. 10 יורו ילכו לאחותי כי אני חייבת לה, וישארו לי 20!)

לילה טוב.

(השיר, אגב, לא קשור לכלום. רק שתדעו שנלי פורטדו אלילה)

אני ממש גאה בעצמי. ישבתי מ3 עד 6 וחצי ולמדתי. קצת אמבריולוגיה, קצת תרגילים בביופיסיקה, קצת לנסות להבין את התירגול האחרון בביוכימיה (ומה שלא כל כך הצליח, המתרגלת שלנו דפוקה ברמות וחוצמזה, קשה להתרכז ביום שישי בשיעור האחרון). לפחות אני לא בלחץ שלא עשיתי כלום השבוע.. לאט לאט אני משלימה את הפיגור הקטן שצברתי בשבועיים האחרונים בגלל שהייתי עצלנית מדי ללמוד.

אתמול גם למדתי, אבל ממש קצת, רק השלמתי שיעור אחד באמבריו' (כי זה הכי קל). בבוקר הלכתי עם אמא ואחות לשופינג (שוב) והפעם חזרתי רק עם סט תחתון (בוקסר קצר כזה) וחזיה בצבע טורקיז ממש חמוד. רציתי גם לקנות פירסינג כי ביום חמישי איבדתי באירובי את הסוגר של הפירסינג שיש לי עכשיו והחלטתי שמגיע לי פירסינג חדש אבל לא מצאתי שומדבר יפה.. אני צריכה להזמין סוגר חדש מהאתר ואולי גם פירסינג חדש כי אני משתעממת מהפירסינגים שיש לי (למרות שאני בכלל לא מחליפה אותם הרי גם ככה לא רואים את הפירסינג שלי).

מתחיל להיות פה קיץ. טוב, לא ממש קיץ אבל אביב. זה אומר שעוד מעט פסח ושסוף סוף אני אוכל להפטר מכל השכבות המרגיזות האלה (בחיי שזה מטריד כל פעם למות מקור בחוץ, להגיע לשיעור ולהתפשט כי נחנקים מחום). חוצמזה גם יש אור עד מאוחר שזה גם די נחמד והכל הרבה יותר נחמד כשנעים בחוץ וכשלא מחשיך ב4 בצהריים.

כדאי שאני אחזור ללמוד, יש לי מוטיבציה ואסור לבזבז אותה!

(עוד שבועיים נגמר לי הפרו, בוהו. מישהו קונה לי פרו לפסח? )

אין לי דרך אחרת להסביר את זה.

היום שוב פעם נרדמתי בבוקר, רק שהפעם היו אמא ואבא שיעירו אותי (אז מה שהם נזכרו רק ב7 ורבע כשהייתי צריכה לצאת ב7 וחצי).

באמת שאין לי מושג מה קורה איתי. הסופשבוע הזה אני הולכת לישון. והרבה.

וכמובן שגם ללמוד, כי יש לי טונה חומר להשלים ולא מספיק זמן להשלים הכל.

אני חייבת חופש.

אבל חופש כיף כזה, עם שמש וים והמון כלום.

בקיצר אני צריכה קיץ ומהר, נמאס לי מהקור הזה ומהשלג שנזכר פתאום להגיע ולהציק לי על הבוקר כשאני הולכת לאוני'.

בלעכס.

אני אלך ללמוד ובינתיים שמישהו יגיד לי למה מישהו חיפש בגוגל "אורנה דץ והילדים שלה" ולמה בכלל הוא הגיע לבלוג שלי.

תודה ולהתראות.

יומיים של שקט ושלווה.

לא רע, לא רע.

בפעם הראשונה בחיי לא התעוררתי לשיעור!

איזה איכס!

השעון המעורר שלי צילצל ב8 וחצי. קמתי, סגרתי אותו, חזרתי לישון לחצי שעה.

קמתי שעתיים אח"כ, ב10 וחצי!

ב10 וחצי כבר התחיל לי השיעור!

איזה לא כיף.

העיקר שיש לי את הסיכומים באינטרנט אז אני מקווה שאני אבין גם בלי להיות שם, ואני מקווה גם שאנשים הלכו כי לא תמיד באים הרבה להרצאות ביום חמישי כי זה השיעור היחיד שיש לנו.

מילא.

לפחות ישנתי ולפחות היום יש לנו את המרצה הצעיר שקל להבין את השיעורים שלו בניגוד למרצה השני שהוא מיני פילוסוף ואי אפשר להבין אותו בכלל.

אני אלך להשלים את השיעור.

באסה.

אני עצלנית. את הפוסט הזה רציתי לכתוב אתמול אבל לא היה לי כוח.

עצלנית.

ולעניינינו.

גיליתי שיש אצלי באוני' בחורון מהמם. ממש מהמם. כל כך מהמם שניסיתי לשמוע אותו מדבר כדי לבדוק אם הוא באמת צרפתי. הוא צרפתי ומסתבר שיש צרפתים יפים. מאוד יפים אפילו.

הבעיה?

הוא מזכיר לי מישהו שאני מכירה, מישהו שנקרא לו הבלונדיני.

את הבלונדיני אני מכירה כבר בערך 4 שנים והוא בהחלט ברשימת האנשים הכי יפים שאני מכירה. הוא אפילו חמוד כשבא לו, אם כי לא יוצא לנו לדבר יותר מדי. כשכן יוצא, יש לנו שיחות משעשעות לאללה, שילוב של הרבה פלירטים וצחוקים. זה נחמד.

הבחורון מהאוני' כל כך מזכיר לי אותו, גם במראה וגם בהתנהגות.

אמנם אני לא מכירה אותו אבל הוא נראה בדיוק כמו הבלונדיני - יפה וילדותי בטירוף.

זה מצחיק אותי אבל נורא מפחיד לראות מישהו שכל כך כל כך דומה למישהו אחר.

ולנושא אחר.

כל חודשיים באים לעשות אצלנו התרמות דם.

ממש גוזלים לנו את הדם!

(אז מה אם אחרי חודשיים מותר כבר לתרום שוב)

בכל מקרה, נתנו לנו דף עם כל הסיבות שבגללן אסור לתרום דם והתברר לי שאני לא יכולה לתרום דם.

לא, לא קיימתי יחסי מין הומוסקסואלים במקרה ותהיתם (אצלנו בכלל אין סעיף כזה, אצלנו לא הומופובים.). סתם  אני לא במשקל המותר. אני באמת לא מבינה למה מותר לתרום רק ממשקל מסויים. באמת שלא.

מילא.

לא רוצים, לא צריך. יותר דם לי.

ולסיום, לפני שאני נרדמת על המקלדת - הנה הבן של בת דודה שלי מהארץ.

הוא כל כך יפה!!