(הכותרת סתם לקוחה מהשיר שאני שומעת עכשיו כי נמאס לי להמציא כותרות)
אז מה היה לנו אתמול?
פורטוגל ניצחו, אנחנו שמחים אבל כל כך הייתי הולכת לנחם את בקהאם אתמול, וגם את אואן - בנפרד או ביחד אם אתם ממש מתעקשים.
בסוף המשחק הבחור התקשר אליי בשמחה (כי גם הוא רצה שפורטוגל יזכו) וסתם דיברנו 5 דקות וסיכמנו שהוא יסמס לי כשהוא חוזר הביתה. חצי שעה אחרי זה שוב הבחור מתקשר (שתי שיחות בפחות משעה, זה כבר מתחיל להיות רציני הקטע!) להודיע לי שהוא יוצא ושהוא יסמס לי כשהוא יחזור.
כמובן שאני הלכתי לישון כי למי יש כוח לשבת מול המסך 3 שעות בזמן שהוא הורס לעצמו את הכבד. ראיתי קצת טי וי, קראתי IT (עמוד 710!!! חייבים לסיים לפני ברצלונה) ונרדמתי.
ב2 קיבלתי טלפון, לא כי הוא בבית, סתם כי הוא בדרך הביתה ומתגעגע. את השיחה אני כמובן לא זוכרת כי עוד ישנתי והמשכתי לישון גם אחרי זה עד שקיבלתי ממנו סמס שהוא בבית ושאני אתחבר. מסיבה לא ברורה באמת קמתי מהמיטה והלכתי לדבר איתו. גם פה אני לא ממש זוכרת את השיחה, כי גם ישנתי אבל לא נורא, הוא גם ככה היה עם יותר מדי אלכוהול בגוף בשביל שיהיה לו אכפת מה אני אומרת.
אניוויז, אם כבר שינה, היה לי חלום מוזר לאללה בלילה.
חלמתי שנגמרו המבחנים של האוניברסיטה אבל היינו באיזו כיתה עם כל מיני אנשים שאני הכרתי איכשהו (אנשים שלמדו איתי בארץ\פה בתיכון\באוני') והמורה שלי לערבית של כיתה ז היתה שם והזכירה לנו שיש לנו עוד internal assessment לעשות באנגלית על הספרים שבכלל קראנו בכיתה י"א-י"ב וכמובן שהיה לנו עד ה29 להגיש אותו והיום ה25. אני זוכרת שכשזה נגמר רצנו אחריה ברחוב בשביל לשאול על אזה ספרים צריך לעשות את זה.
בשלב מסויים התעוררתי מתסכול כי לא היה לי שום רעיון לנושא לחיבור.
אני בכלל לא בטראומה מהמורה שלי לאנגלית ומהIB.
לא נורא, זה משנה קצת, כל השבוע חלמתי על צ'אקי (נו, הבובה ממשחק ילדים) ועל קארי (של סטיבן קינג) ולילה אחרי לילה התעוררתי בפאניקה עד שבשלב מסויים זה כבר שיעשע אותי העובדה שבובה מנסה להרוג אותי.
אני חייבת להפסיק לאכול חסה לפני שאני הולכת לישון, זה עושה לי חלומות מוזרים.
(או שאני סתם פסיכית?)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
