הגעתי לארץ, כמעט אחרתי את הטיסה בגלל צרפתים שלא יודעים לנהוג ונתקעים אחד בשני אבל בסוף הגעתי.

פגשתי את הילדה בהפרעה (יש לינק שם בצד) והיא חמודונת לאללה .

חוצמזה, הספקתי להגיע לתל אביב ולישון קצת, 5 שעות, זה מספיק.

וקיבלתי סמס מהודו, חמודון הבחור שלי, עצוב לי שהוא לא פה אבל היי, סופרים את הימים עד החזרה.

עכשיו צריך לצאת, חברים ובלגאנים.

חם פה, סתם במקרה ולא ידעתם.

ועכשיו נשאר רק לחכות עוד שעה עד שנצא מהבית.

אני שונאת את הקטע הזה, שמחכים לצאת מהבית, הכל ארוז (לא לשכוח מברשת שיניים!!!) ובטח שכחתי מיליון דברים, או שסתם לקחתי יותר מדי דברים (כרגיל)ץ

אז עוד כמה שעות אני סוף סוף בארץ, לחודש.

יעבור מהר.

אולי השנה לשם שינוי יהיה לי יותר זמן לעדכן את הבלוג... ואם לא אז see you in a month! (או אולי במקרה ברחוב, אבל לא תזהו אותי, וגם אם כן אני אברח. חה)

דילמת התחתונים הגדולה, כמה לקחת ואיזה לקחת.

זה מה שאני עושה מהבוקר, בוחרת תחתונים, כי מצד אחד יש לי בעיה לנטוש בבית תחתונים שאני אוהבת, ומצד שני אני לא אקח אותם כי יש לי חרדה נוראית שהם יהרסו\יעלמו בכביסה.

אני לא שפויה כל כך.

נמשיך לארוז.

אז זהו, הבחור כרגע במטוס בדרכו להודו, הודיע לי שאם אני אמצא אהבה חדשה הוא יקבל את זה בהבנה.

נחמד מצידו לדאוג לי, אבל הוא הבטיח לחשוב עליי בין ג'ויינט אחד לשני, וגם שהוא יתגעגע אליי יותר משאני אתגעגע אליו, אז זה בסדר, כי אני כבר מתגעגעת.

התגברתי על הכמה ימים המטורפים שהיו לי, ואני לא יושבת ובוכה שהוא טס.

שטויות, נראה אותו בעוד חודש במקרה הגרוע, ואולי פחות במקרה הטוב.

גם ככה יעבור לי מהר כי אני אהיה בארץ ויהיו לי חברות לספר להן כמה שחבר שלי מדהים, כי הוא באמת כזה ואני סתם פסיכית.

היי, אם הבחור בא בשבילי לברצלונה (ולא התחרט!) כנראה שיקח לו קצת יותר מחודש לשכוח ממני...

עכשיו רק נשאר לי לספור את הימים עד שהוא חוזר (למרות שאני לא יודעת מתי הוא חוזר, וגם הוא לא, רק ביומיים הקרובים הוא ידע, ואז גם אני, ואז באמת אני אוכל לספור).

יאללה לישון, מחר קמים ב8 כי יש מיליון דברים לעשות. מיליון.

כמה שאין לי חשק לארוז...

(אני מקורית בכותרות שלי)

הבחור שלי, מסתבר, לא הכי חכם בעולם.

הם היו אמורים להיות כבר בהודו, מסוממים מספיק בשביל לשכוח איך קוראים להם ואיפה הם, אבל מסתבר שהם היו מספיק מסוממים כבר בימים האחרונים בשביל לחשוב שהטיסה שלהם אתמול, כשהיא בעצם היום. אני לא אתפלא אם הם גם לא יגיעו להודו בסופו של דבר.

חוץ מלהיות לא חכם כל כך, גיליתי גם שחוסר צבא וחוסר עיסוקים גרמו לו לחזור לגיל 14 העליז ולשבת מול המחשב 12 שעות ביום ולהרוג אנשים באיזה משחק מטופש, ולא הייתי יודעת את זה אם הוא לא היה מודיע לי באמצע השיחה "יש! הרגתי את הבנזונה!".

תמיד טוב לגלות דברים כאלה לפני החתונה, כשעוד יש זמן להחליף (אם כי אבא שלי עד היום יושב מול המחשב ויורה באנשים, אז כנראה שזה קטע כזה של גברים או משהו)

"את יודעת, דיברתי עלייך המון קודם והגעתי למסקנה - את הבלונדינית שלי ואני בטוח בזה"

"מחר זה יום אמאיה ובחור" *השמות צונזרו, מן הסתם*

"מזתומרת?"

"אני לא לומד וכל היום מוקדש לך שנשלים את הזמן לפני שאני טס"

אני הכי מאוהבת בעולם, כבר אמרתי לכם את זה?

וזה בכלל לא כיף.

back to normal

כי אני סתם מנתחת דברים יותר מדי.

די לחשוב.

(זה פוסט בשבילי, ובשביל מי שמבין)

(אין קשר בין השניים)

תיאוריה:

רק 3 טעויות. איזה יופי!!! עברתי!!!

רק חבל שזו לא התיאוריה האמיתית.

הדבר המגוחך הוא ששאלו אותי איפה יותר בטוח להיות בזמן תאונה, באוטו או בטנק. התשובה, מסתבר, באוטו. זה מה שסימנתי כמובן, כי אני לא הולכת לעשות רשיון לטנק.

בלונדיניות:

כשחזרתי הביתה הבחור כתב לי שהוא התעורר (כי קודם התקשרתי והערתי אותו), אז התקשרתי אליו לראות מה שלומו.

טו מייק א לונג סטורי שורט, הקוראת בכף יד (או טארוט או מה שזה לא היה) סיפרה לו שיהיה לו קשר ארוך עם מישהי בלונדינית, ובגלל שהוא לא חושב שאני בלונדינית הוא הודיע לי שאני לא חברה שלו.

אמרתי לו שילך לצרפתיה שמנסים לשדך לו, אולי היא בלונדינית והיא אישתו לעתיד, רק שיודיע לי קודם כי גם אמרו לו שהוא יבגוד באישתו הרבה פעמים, אז לפחות שהבחורה המסכנה תדע.

הוא מרגיז אותי בזמן האחרון, ממש מרגיז אותי ואם הוא ימשיך ככה אני הוא יתעופף מחיי מהר מאוד.

בנים...

אז ככה זה כשיש חופש וצריך לעשות דברים פתאום מרגישים נורא עסוקים.

את היום התחלתי (כלומר, ב2 בצהריים יצאתי מהבית. זה נקרא התחלתי) באוניברסיטה וסיימתי סוף סוף עם ההרשמה המזורגגת הזאת, שילמתי, קיבלתי כרטיס סטודנט יפה ואיכותי (השנה השקיעו ועשו אותו מפלסטיק ולא מחתיכת נייר שנהרסת אחרי חודש) ויצאתי לדרכי אחרי מיליון הרצאות על עיתונים ("זה עיתון מעולה! יש בו גם כתבות באנגלית שיעזרו לך לשפר את האנגלית שלך בשביל קורסים באנגלית" "לא תודה, האנגלית שלי מצויינת תודה ששאלת" "אז תשפרי את הצרפתית! זה מעניין!" "לא תודה הצרפתית שלי גם מצויינת" "טוב נו, רוצה עיתון או לא?" "לא") וכמובן ביטוח ושטויות כאלה (נמאס לי כל שנה לעבור את אותם אנשים עם אותו נאום משעמם).

כשסוף סוף יצאתי משם (למען האמת זה היה מהיר בניגוד לשנה שעברה שחיכיתי שעות בתור) החלטתי שמגיע לי פיצוי אז נכנסתי לwomen's secret שזו הגרסה האירופאית לויקטוריה. לא מצאתי שם שום דבר מעניין (כנראה בגלל שכבר יש לי חצי חנות, ואת מה שאין אני לא אוהבת) אז עצרתי לי בסטארבאקס שסוף סוף פתחו שם (מי חשב שיגיע היום שגם פריז תהיה עיר מפותחת עם סטארבאקס) ולקחתי לי את הקפוצ'ינו הרגיל שלי שיהיה לי טעים במטרו עד הבית.

כשהגעתי הביתה נזכרתי ששכחתי לעבור בסופרפארם (איכשהו נעלמה לי המברשת שיניים. לא ברור איך) ובבית מרקחת אז נאלצתי לצאת שוב מהבית ובדרך גם לעבור בסופר, כי אמא נזכרה שצריך לקנות ירקות.

מתיש בהחלט.

ועכשיו יש לי תיאוריה ללכת לעשות, לא אמיתית כמובן כי יש לי יותר מדי שגיאות (עברתי מ14 ל9, אני משתפרת). זו לא אשמתי ששואלים אותי על צמיגים ועל ביטוח ודברים כאלה. זה באמת יהפוך אותי לנהגת יותר טובה אם אני אדע איך למלא טופס של הביטוח?

גם אני חושבת שלא.

וויש מי לאק (למרות שזה לא יעזור במילא..)

אני אוהבת אותו

אני אוהבת אותו

אני אוהבת אותו

ורע לי כי אני נורא מתגעגעת, וכל כך מקווה לראות אותו בקרוב. עוד שבוע.

אוף שיעבור כבר.